במשך שנים הייתה תקועה "רגעי קסם", תוכנית השירים הנוסטלגיים בשפות זרות, תקועה ברשת ב'. נטע זר זה, בתוך שלל תוכניות החדשות והאקטואליה, גרם לא אחת להרמת גבה, אולם לובי חזק של חובבי נוסטלגיה למיניהם מנע את העברתה.
רק לאחרונה, במהלך אמיץ במיוחד, העז מנהל הרדיו
שמעון אלקבץ להעביר את התוכנית הוותיקה (מעל 30 שנה), אותה עורך גדי לבנה (ובעבר
אפרים וייל ז"ל, עליזה דיסטניק וחיה זל) לרשת אחרת של
קול ישראל. היא תשודר בשעה 14:00 ותקוצץ משום שברבע השעה האחרונה שלה ישודר "המדור לחיפוש קרובים" בהגשת איזי מן. במקומה משודרים משדרי אקטואליה נושאיים.
אולם במקום להעביר את תוכנית הסיאסטה "רגעי קסם" לאחת משלוש רשתות המוזיקה של קול ישראל, הועברה התוכנית ל"ילד הכאפות" - רשת א' של קול ישראל. סוגת המוזיקה אינה מתאימה אומנם לסוגת המוזיקה העברית של רשת ג' או למוזיקה העילית של קול המוזיקה, אך בניגוד לטענות בהחלט הולמת את נישת המוזיקה של 88 אף-אם, רשת המוזיקה האליטיסטית והמיותרת.
ממשבצת שידור של תחנה עם 25% רייטינג ברשת ב' היא עוברת לרשת א', שלה כ-5% רייטינג. מהלך דומה של העברת תוכנית מרשת לרשת נעשה בזמנו עם תוכנית העבר "נתיבה מדברת ומקשיבה" של נתיבה בן-יהודה ז"ל ו
רעיה אדמוני, שעברה מרשת ב' לרשת ג'. אלא שאז המעבר לרשת ג' היה מוצדק, והיום אין לכך שום הצדקה.
רגעי קסם תחליף תוכניות איכות אחרות, בנושאי בעלי מוגבלויות, משפט, אמנות ותרבות, חלקן בשידורים חוזרים. התוכנית "כנס בוגרים" המיועדת לאוכלוסייה המבוגרת ירדה בעקבות כך מלוח השידורים בנימוק שתכניה מקבלים ביטוי רחב במגוון תוכניות. התוכנית "מאזינים למאזינים" תוקדם ותשודר ב-13:00, לפני "רגעי קסם".
האם למנהל קול ישראל, כעורך הראשי, יש את הסמכות המלאה לבצע את השינוי בלי לעבור ועדות תוכן ברדיו? בימים כתיקונם אולי, אבל לא בימים בהם
רשות השידור היא גוף בפירוק. יש גם לשאול האם שינוי מהותי זה הוא מהלך שיחזק את רשת א' ויביא אליה קהלים חדשים או יחליש אותה. רשת א' הפכה לשעיר לעזאזל, לכלבויניק של השידור הציבורי, וראוי שתחנה טובה זו תקבל שדרוג. אחד השדרוגים למשל היה יכול להיות בדמות ביטולה של חטיבת הנוער ברדיו, חטיבה שלמה בשביל תוכנית יומית אחת בשם "ראש צעיר", שאחוזי ההאזנה לה שואפים לאפס. וזה לא בגלל שיש לנו משהו נגד הנוער, אלא כי תוכניות לנוער משודרות בכל תחנות הרדיו החינוכיות של קול ישראל (106 אף-אם).
בימי המעבר שבין רשות שידור לגוף השידור הציבורי החדש, עובדים בקול ישראל מספרים על תחושת נכאים שהכל מתמוטט. תרומה לתחושת אנרכיה זו באמצעות החלטות להכניס באופן שרירותי תוכנית מוסיקלית לרשת אומר.
