ילד בן פחות משנתיים אשר הסתובב בשטח החצר של שכנו, נפל לבור מים. אחיו ודודו של הילד חילצו אותו במצב קשה, ביצעו בו החייאה והוא הובהל לבית החולים. כתוצאה מהאירוע, הילד סובל מנכות קשה. האם הוא זכאי לפיצויים, ואם כן - מי צריך לשאת בהם? השכן אשר בשטחו הילד נפל? המועצה המקומית שביצעה עבודות באזור, אשר במהלכן הוסרה גדר שהייתה מונעת גישה לחצר המסוכנת? או שמא הקבלן אשר הוריד עבור המועצה את הגדר? סוגיות אלה, אשר נוגעות לאחריות בעל
מקרקעין כלפי מסיגי גבול, הונחו לפתחו של בית המשפט עליון.
בית המשפט קבע, כי יש להטיל את האחריות לנזק שנגרם לילד על שניים - בעל השטח שבו אירעה התאונה (75% מהנזק), והמועצה המקומית שלא השכילה לטפל במפגע למרות ידיעתה על אודותיו (25%). במאמר זה נבחן מדוע בית המשפט הגיע למסקנה שיש להטיל את האחריות לנזק על בעל השטח, למרות כמובן שהוא לא הזמין את הילד לשטחו, והאחרון היה למעשה מעין "אורח לא רצוי" במקרקעין (מסיג גבול).
סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, אשר מעגנים את עוולת הרשלנות, חלים גם על בעל מקרקעין כלפי מסיגי גבול. זאת, כל אימת שמסיג הגבול נכנס לשטח
בתום לב ושלא מתוך מטרה לעשות עוולה או לעבור עבירה. יתרה מכך: כאשר מדובר בקטינים, ובמיוחד קטינים מתחת לגיל 12, האחריות כלפי בעל המקרקעין היא גבוהה עוד יותר.
אחד מפסקי הדין המפורסמים בעניין זה, אשר מנחה במידה מסוימת את הפסיקה גם היום, ניתן על-ידי השופט
משה בייסקי בתיק ע"א 8/79. באותו מקרה, דובר על צעיר אשר ביקש להיכנס ללא תשלום לטקס בחופי הכנרת ונפגע במהלך נסיונו. בית המשפט הדגיש, כי בעל מקרקעין אשר יודע שבשטחו קיים סיכון מסוים, חייב לנקוט באמצעי זהירות בהתאם לנסיבות. עוד נקבע, כי הדברים נאמרים ביתר שאת לגבי ילדים אשר מבחינתם ייתכן שלא יהיה די באזהרה בלבד. "הפסיקה פיתחה מגמה ברורה להעניק יחס מיוחד לילדים מסיגי גבול", קבע השופט בייסקי, "ולצמצם את תחום החסינות של מחזיק במקרקעין לגביהם".
במקרה שלנו, בית המשפט קבע את אחריותו של בעל המקרקעין לאו-דווקא מנקודת המבט של אחריות כלפי קטינים מסיגי גבול. למעשה, בית המשפט התמקד בהיבט אחר של הסוגיה: עבודות בנייה שבוצעו ללא היתר.
במהלך הדיונים התברר, כי בור המים המסוכן היה חלק מעבודות הקמת בריכה בחצר ללא היתרי בנייה כחוק. המערער (בעל המקרקעין) יצר את הסיכון כאשר חפר בור מבלי לדאוג להשיג את האישורים הנדרשים. למרות שהוא ראה שהבור מתמלא מים, וחרף העובדה שהוא ידע שמדובר במוקד משיכה עבור ילדים מהאזור, המערער לא הוכיח נקיטה באמצעי זהירות ממשיים למניעת הגישה למפגע. "אילו בעל המקרקעין היה פונה לקבלת היתר בנייה, מן הסתם היו נקבעים תנאים להבטחת מניעת הגישה לשטח הבריכה בעת ביצוע עבודות הקמתה", נקבע בפסק הדין.
לסיכום: יש לנקוט משנה-זהירות בנוגע לחפצים שנמצאים בחצר הבית או בסביבתה; האחריות היא עלינו. עוד חשוב לדעת, כי בעל מקרקעין אשר בשטחו קיים מפגע מסוכן, חייב לעשות כל שביכולתו כדי למנוע גישה למקום. הדברים נכונים גם לגבי מסיגי גבול פוטנציאליים, וככל שעסקינן בקטינים - החובה אף מוגברת. אם בעל המקרקעין לא ממלא את חובתו, וכתוצאה מכך נגרם נזק למאן דהו, אל לו להתפלא שהוא ימצא את עצמו נתבע ומחויב בנזיקין. אם מסיג הגבול הוא קטין, טענות ההגנה בהליך המשפטי צריכות להיות מובהקות וחותכות.