ב-21 באוקטובר 1990 דקר למוות עאמר אבו סרחאן את איריס אזולאי, אלי אלטרץ ולוחם הימ"ם צארלי שלוש בשכונת בקעה בירושלים. בכך פתח אבו סרחאן במלחמה שכונתה על-ידי ארגון חמאס "מלחמת הסכינים". אבו סרחאן משכונת עבדיה שבדרום העיר, תואר כ"מפגע בודד". עם השנים התברר כי עאמר הוא פעיל חמאס שביצע גם את "פעולת קריית יובל" כחלק מפעילותו בארגון הטרור. בפרסום רשמי של חמאס, אחד מרבים, מצויין כי חמאס פרסם קריאה לתומכיו ופעיליה במזרח ירושלים לבצע פיגועים נגד האויב הציוני בכל האמצעים, בתגובה לעימות שאירע בהר-הבית ב-8 באוקטובר 1990 שבו נהרגו 30 מתפרעים בידי כוחות הביטחון, לאחר שהללו השליכו אבנים לעבר שוטרים ומתפללים בכותל המערבי במהלך חגי תשרי.
היטיב לתאר אירוע זה פעיל החמאס, רג'ב חסן עודי אלבאבא בספרו "מאמצי תנועת ההתנגדות האיסלאמית (חמאס) באינתיפאדה הפלשתינית 1987 - 1994". אלבאבא הגדיר את הסכין ה"נשק הלבן". בפרטו את דרך הפעולה, ציין מאפיינים ומטרות אלה:
- הענקה למרבית הפעולות כגון אלו אופי של (פעולות) בודדים.
- קלות הבחירה והפגיעה במטרה הרצויה מתוך מטרות רבות הנמצאות לפניו.
- (ביצוע הפעולה) בהצטיינות, תוך שימוש ביסוד ההפתעה, הפתאומיות ואומץ הלב. הביצוע הנועז יבלבל את האויב.
- המבצע ישתמש בנשק ה"תכביר" ויפתח בצעקות: "אללה אכבר" לפני הדקירה, במהלכה ולאחריה.
- המבצע ימציא שיטות יצירתיות כיצד להגיע אל המטרה.
- מספר פעולות הם תשובה לקריאות נקמה שעליהם הכריז הארגון כתגובה על ביצוע פשעים מצד האויב, כמעשי טבח והתנקשויות, או ימי זיכרון משמעותיים כדוגמת יום הקמת הארגון.
- (לעתים) באופן מקרי, מגלים ספרי קוראן בכליהם של חלק ממבצעי פיגועי הדקירה. במצב זה, הגילוי מהווה הוכחה כי (הפעולה) באה על-רקע אידאולוגי (דתי).
- חוסר היכולת של השב"כ ומנגנוני הביטחון של ישראל לעקוב אחר המבצע או לצפות לו או לחזות לפעולה על-מנת לסכלה. מבצע הפעולה העצמאית יבצע לבדו את הפעולה. את הסכין שבה ידקור את האויב, ייקח מביתו או יקנה אותה מחנות מסחרית כלשהי. (המבצע) לא ייוועץ עם שום אדם. זאת, בנוסף לקלות שבהסתרת הסכין כמו בתיקו או תחת בגדיו. כך נרשמו פיגועי דקירה רבים באינתיפאדה.
פיגועי הדריסה בירושלים, וכך מדגישים גם פרשנים פלשתינים דוגמת אחמד צאקר, עדנאן אבו עאמר ואחרים, הם המשך ישיר לאותה מלחמת סכינים שניהל חמאס. ה"מפגעים הבודדים" הם חלק מהתשתית התומכת של חמאס בירושלים. כך למשל, ע'סאן מוצטפא אבו טיר מבצע פיגוע הטרקטור ב-22 ביולי 2008 הוא קרוב משפחתו של מוחמד אבו טיר, סגנו של
איסמעיל הנייה ברשימת "השינוי והרפורמה" ונציג חמאס ממחוז ירושלים. איברהים עכארי, מבצע פיגוע הדריסה בשכונת שמעון הצדיק בירושלים ב-5 בנובמבר 2014, הוא אחיו של מוסא עכארי, פעיל חמאס בכיר ומפקד החוליה שרצחה ב-1992 את רס"ר ניסים טולידנו, וכן הלאה. כפי שהגדיר זאת באתר "פלשתין אלאן" פתחי חאמד, שר הפנים לשעבר בממשלת חמאס ואחד מהאנשים החזקים בארגון, ירושלים היא חזית נוספת מול האויב הציוני ובה צריך להכות במקביל להמשך ההכנות לעימות הבא בעזה.
חמאס אימץ שיטת פעולה של הימנעות מקבלת אחריות רשמית על פיגועים הנעשים על-ידי פעיליו, משיקולים של הסברה והצגת הארגון כתנועת שחרור עממית. הארגון מברך על ביצוע הפיגועים בירושלים ובישראל ואת מבצעיהם, מדגיש כי זוהי זכות טבעית להתנגד לכיבוש ולכן קורא להמשיך ולפעול בדרך זו. גם בפיגוע חטיפת שלושת הנערים, שפתח את מה שמכונה בחמאס "אינתיפאדת ירושלים" או "האינתיפאדה השלישית", לא היה חמאס מקבל אחריות ישירה לפעולה, אלמלא חשפה ישראל את המבצעים ולכדה אותם. פיגועי הדריסה האחרונים, ביניהם הפיגוע בשדרות רמת אשכול בירושלים שבוצע על-ידי ח'אלד קוטינא בן ה-37, מעידים על כך. פיגוע הדריסה שבו נהרג שלום שרקי ונפצעה שירה קליין, לא חל בעיתוי מקרי. ב-16 באפריל פתחו בחמאס רשמית את אירועי הזיכרון לציון 11 שנה לחיסולו של אחד ממייסדי הארגון ומנהיג הארגון לתקופה קצרה עבד אלעזיז רנתיסי שהטיף לג'יהאד ולהתנגדות בכל האמצעים כדרך היחידה לשחרור פלשתין. עקרונות השימוש ב"נשק הלבן" משנות ה-90' מיושמים על-ידי חמאס גם בשנות ה-2000. הכתובת לפיגועי הדריסה היא חמאס והנהגתו המעודדים את השימוש בנשק זה כחלק מאסטרטגית העימות עם ישראל.
