שלושים שעות לפני שעת האפס שבה חייב ראש ה
ממשלה המיועד להציג את ממשלתו בפני הנשיא, ולא, יאבד את המינוי, עדיין לא הייתה ממשלה. סיעה אחרי סיעה סירבה להיכנס תחת כנפיו, והרושם הוא של אוזלת יד, כישלון מנהיגותי, חוסר אמון, חוסר משילות ועתיד לוט בערפל. לכאורה ללא ממשלה אין ממשל, והקריסה בוא תבוא.
אלא שבמציאות, למרות שמזה חצי שנה אין ממשלה נבחרת בישראל, המדינה אינה קורסת. האינפלציה אינה עולה, הנמלים פועלים, בתי החולים והמרפאות משרתים את הקהל, הילדים בבתי הספר על-פי לוח הזמנים, התעשיה ממשיכה לצבור הזמנות (15 מיליארד דולר של הזמנות לתע"א ואלביט), הכבישים בנגב מתקדמים בקצב, קו הרכבת באר-שבע-אשקלון עוד מעט נפתח, עיר הבה"דים עומדת על תילה ומתאכלסת, ואין מלחמה פעילה מעבר לשו-שו שתמיד מצוי ברקע. תקבולי המיסים דווקא עולים, יש עודף של מים במערכת בשל ההתפלה והחורף הגשום יחסית, ואין משא-ומתן עם רשויות וישויות הטרור והרצח בתוך הארץ ומסביבה.
נשאלת השאלה לשם מה לנו ממשלה? ואם כל כך טוב, מדוע יש למהר ולהרכיב ממשלה? למעשה, מילוי הדרישות של המפלגות לצורך חתימה על הסכמים תעלה ממון רב ותעיק על משלם המיסים הישראלי.
האם באמת חשוב שתהיה ממשלה בל"ג בעומר, בחג השבועות או ביום כיפור? על-פי המציאות זה באמת לא חשוב. תאריך היעד החשוב ביותר, ולא משנה זהותו של ראש הממשלה, הוא נובמבר 2016, עת תבחר ארצות-הברית נשיא חדש, ותסתיים השפעתו, גם אם לא כהונתו, של הנשיא הנוכחי.
הנשיא האמריקני הנוכחי, ברק חוסיין אובמה, הוא ללא ספק הנשיא העויין ביותר לישראל מאז ומעולם, אפילו יותר מג'ימי קארטר, ששנאתו לישראל התבררה עם הזמן. הבוז והשנאה שרוחש הנשיא הנוכחי לישראל היא מטבע ברייתו, מטבע משפחתו, מטבע חבריו, מטבע יועציו ומן התפיסות שעיצבו את דרכו אל הנשיאות ובמהלכה. שש שנים של נשיאות היו ניסיון מתמשך לערער את יציבותה של מדינת ישראל, לגמד אותה, לפגוע בחוסנה, לבזות את ראשיה ולדחוק אותה לפינה. שש שנים וחצי מתוך שמונה, ושעון החול הולך ומתרוקן. עד נובמבר 2016 נותרו 18 חודש, ובזמן הזה עליו להשיג את כניעתה של ישראל לתביעות האיסלאם.
וכך "ראש הממשלה
בנימין נתניהו דחה את הצעתו של מזכיר המדינה האמריקני
ג'ון קרי לבוא לבקר בארץ בעקבות תוצאות הבחירות במארס, וביקש ממנו לדחות את בואו עד לאחר שירכיב ממשלה" - ציטוט מן התקשורת. למעשה, לו הייתה הקמת הממשלה בישראל נדחית עד נובמבר 2016, הרי שראש ממשלת ישראל היה מרוצה מאוד.
נאמר שבנט או ביבי לא היו ממצמצים, וממשלת ליכוד-חרדים לא הייתה קמה. אז היה הולך ראש הממשלה אל הנשיא ואומר: מצטער, נכשלתי. הכשילו אותי. כל אותם חמדנים תאבי כורסאות שיכורי-כוח ניסו לסחוט אותי, ואני לא נכנעתי. הנה לך המנדט, תן אותו למישהו אחר. 42 יום היה מנסה יו"ר מפלגת האבודה להקים ממשלה - עם
אביגדור ליברמן התובע עונש מוות למחבלים וחיסול ממשלת-החמאס; עם מרצ הדורשת התאבדות לאומית; עם
יאיר לפיד הרואה את עצמו ראש ממשלה; עם החרדים; עם המפלגה הערבית המאוחדת; עם
הבית היהודי, עם כולם ביחד. וגר ליברמן עם עודה תחת כנפיו של הנשר הגדול, בוז'י הרצוג. 42 יום נוספים, ובוז'י חוזר אל הנשיא ואומר: זה בלתי אפשרי, חייבים ללכת לממשלת אחדות עם רוטציה. תן לנו עוד חודש, עוד חודשיים, אחרת - סיבוב בחירות נוסף. וכל אותו זמן שעון החול הולך ומתרוקן לקראת נובמבר 2016.
חודש לאחר הקמת הממשלה תהיה הקפאת ההתיישבות מעבר לקו הירוק למשך 12 חודש, בשל לחץ אמריקני. לאחר הרס של עוד שתי שכונות יהודיות "בלתי חוקיות", עמונה ב' ועמונה ג', הרצוג יהיה מוכן להיכנס לממשלה כדי שלא תיפול, ומחול השדים מסביב לתהליך המדיני שוב יתחיל, כמו בימים העליזים של ממשלת ציפי-יאיר-אביגדור. לאחר אירוע חתרני במיוחד, ביבי יפטר את בוז'י, ויקרא לבחירות חדשות בעוד שלושה חדשים. שעון החול יתרוקן כמעט לגמרי.
וכל זאת בהנחה ששום דבר לא יקרה - לא מלחמה בצפון, לא בדרום, לא השתלטות של הג'יהאד על סוריה, ולא אינתיפאדה של כלל ערביי מערב הירדן.
למעשה, כל הקרקס הפוליטי של ששת החדשים האחרונים נועד כדי לגרוע עוד משעון החול הנשיאותי, וייתכן שכך ימשך המצב עוד 18 חודש.
כמובן, ייתכן שאני הוזה, שאני ממציא לנתניהו כוחות-על של הנדסת המערכת הפוליטית, ראייה מערכתית שכלל אינה קיימת. ייתכן שהכל מקרי, מזגזג, מתרחב ומתכווץ, והכל בידי שמיים. ייתכן. אבל אני נותן לשועל הפוליטי ביבי שנבחר זו הפעם הרביעית את כל האשראי לגבי היכולת לראות את העתיד, והעתיד שלנו אחרי אובמה חייב להיות טוב יותר מאשר איתו. את הזמן עד לאותו עתיד אי-אפשר להאיץ, אבל אפשר למסמס, וזו כל התורה כולה על רגל אחת.
זאת בעוד שישראל מוכרת לקליפורניה מיזם של התפלת מים בערך של מיליארד דולר. בלי ממשלה.
