כשאתה מנסה להגדיר במילים אדם כלשהוא הניצב מולך, או מככב בסיפורים דמיוניים ששמעת או בשערוריית
עיתון שקראת – יש לו תכונות מוגדרות וצבעים מגוונים. הוא יכול להיות גבוה, אופטימיסט, קומוניסט, אידיאליסט, טרוריסט, מרושע, שחור, בלונדיני, רודף-נשים או - יהודי.
כן, 'יהודי' הינו חלק מהחיה או החוויה האנושית שבכל אדם – זה לא רק בנו של עם עתיק יומין, בן בריתו של אלוהים המהלך בתוכנו בזהותו המלאה, ולא בתוכנית סודית של האינטרפול ל'הגנת עדים'. היהודי הוא גם כל מה שיכול להשתבש בעולמו של הגוי. ה'יהודי' הופקע מרשותנו אי-אז, הוא משמש אלפים שנה פח אשפה היסטורי שלתוכו משליך האדם, גם כשאינו בן-אדם, את מה שלדעתו נפסל, נשבר, התרוקן או התיישן.
היהודי הינו היסטוריה עולמית מהלכת - השאלה, לאן? לפניכם סיפור ששמעתי מיהודי מזדקן וגלותי שהתיישב בארץ ישראל אחרי המלחמה העולמית הראשונה, ועכשיו שוכב:
לישיבה שבה למדתי לפני המלחמה העולמית, נכנס פעם גוי חשוב ומכובד, איש עסקים גדולים, ביקש מהרב הקדוש שילמדו את כל התורה והתלמוד. הרב ניסה לדחות אותו באדיבות מתחלחלת.
צריך לזה ראש מיוחד של אנשים סובלים, ראש יהודי במהותו, הסביר הרב שלי לגוי. כדי שלא יתרגז הגוי המכובד הוסיף ואמר, מדובר בראש כזה שגם אבות אבותיו עברו את סבל הגלות כירושה, השפלותיה וצרותיה הצטברו על גבו. הגוי התלהב.
לי יש 'ראש יהודי' כזה, אמר לרב. זה מה שכל בני המשפחה שלי אומרים תמיד. תראה איזו מערכת עסקים ענפה ומסועפת בניתי ברחבי אירופה.
אבל זה לא ראש יהודי, התאבל הרב, זה ראש בריא ואנחנו מיטה חולה, ניסה ראש הישיבה.
תבחן אותי ותיווכח, הציע לו הגוי והושיט ידיים ארוכות במחילה.
בלית ברירה ניאות הרב להשתתף במשחק, לבחון את האיש ולהציג לו מספר 'שאלות יהודיות'.
מדובר בשני אנשים שנפלו לתוך ארובה - הציע הרב. אחד יצא שחור, שני יצא לבן. מי מהם הלך להתרחץ?
השחור, אמר הגוי.
לא, הזיז הרב את ראשו ונשך את שפתיו בכאב, הלבן.
איך? תמה הגוי.
הלבן התבונן בשחור וראה אותו שחור. לכן חשב שגם הוא עצמו יצא שחור. השחור התבונן בלבן חשב שהוא נקי ונרגע.
השתרר שקט של מוסר-השכל.
לא נוציא מסקנות כל כך מהר,
כבוד הרב, ביקש הגוי. תנסה אותי שוב, אתה עוד תיווכח שיש לי ראש יהודי.
מדובר בשנים שנפלו לתוך ארובה.
כן, מסכים הגוי, מתבונן מכושף בשפתיו הנעות של ראש הישיבה.
אחד יצא שחור שני יצא לבן. מי מהם הלך להתרחץ?
הלבן, צוהל הסוחר המנוסה.
לא, לוחש הרב בעווית כאב, השחור.
איך? הסוחר מביע פליאה כמעט בצעקה.
יש שם ראי, מסביר הרב, שניהם מתבוננים בו. השחור רואה מיד שהוא מלוכלך.
משתרר שקט והסוחר נושך את שפתיו.
תנסה בבקשה עוד, מבקש הסוחר, מניח על השולחן חבילה עבה של רובלים. הרב מניד בראשו לאות שלילה וכניעה.
מדובר בשנים שנפלו לתוך ארובה, הציע שוב הרב והשתתק עד שנקלטו הדברים. אחד יצא שחור שני יצא לבן. מי מהם הלך להתרחץ?
אם לא היה שם ראי, הלבן הלך, ענה הסוחר.
זו לא הנקודה עכשיו, מסלסל ראש הישיבה.
אז מה, תוהה הסוחר מסוחרר, מה פתאום נקודה?
הנקו-דה בעצם, איך זה שנופלים לתוך ארובה ואחד יוצא לבן?
משתרר שקט. הסוחר נושך את שפתיו.
כל הספרים הקדושים שלכם זה ארובות? תהה הסוחר.
בלי סוף, נאנח הרב.
אני מתחיל לתפוש, אומר הסוחר, אוסף את חבילת השטרות שלו וקם. מרוגז הוא פונה לצאת. לרגע מחזיר את ראשו ואומר, אתם היהודים כולכם בני ארובה, יש לכם יותר ארובות מהיגיון.
בני ערובה בעצם אני די מבולבל. ידידי איש-שלום מנסה להסביר את המצב הכללי אבל משתמש בהמון פרטים וזה מבלבל. אני מבקש רשות לשאול שאלות.
תשאל, תשאל, אם לא תשאל - איך תדע?
אתם נלחמים למען השלום או למען עוד מדינה לערבים?
למען השלום, כמובן. אנחנו רודפי שלום מבית מדרשו של אהרון הכהן הגדול.
נכון, הוא רדף שלום כל חייו, אבל איני זוכר שקראתי באיזה מקום שהוא תפס אותו. מלחמות רבות בחייו וגם אחרי מותו.
הוא היה איש שלום ולכן גם אנחנו רודפים אותו, זו המסורת היהודית.
האם שלום הוא יעד שתמיד בורח, באופן עקרוני, או שבורח רק מכם?
היעד שלנו מקודש - השלום. אבל הדרך להשיג אותו ארוכה ורצופה במכשולים שיש להתגבר עליהם.
כלומר, המכשולים בדרך הם לא היעד, או המטרה, שלנו?
כמובן שלא. על המכשולים צריך להתגבר כדי להתקדם לעבר השלום.
מדינה פלשתינית היא מכשול בדרך?
תראה, כדי להגיע מפה הביתה אתה צריך להעלות על אוטובוס, לקנות כרטיס ולהמתין עד שיגיע קרוב לביתך.
לי יש מכונית, גם לך. זו מדינת ישראל.
מכונית לפלשתינים תביא שלום כי נוכל לנסוע מהר יותר אל המטרה.
ואם המכונית תתפוצץ בשוק?
רבים משוחרי השלום נוסעים לעבודה באוטובוסים.
האם רדיפת השלום היא העבודה של שוחרי השלום? ואם עבודה היא עובדה - מי המעסיק המשלם לכם משכורות ו'שעות נוספות'? למה אתם יוצאים לרחובות להשתתף בהפגנות למען מדינה פלשתינית באמצע שעות העבודה?
מדינה פלשתינית היא פועל יוצא משאיפת השלום האדירות שלנו. המטרה מקדשת את האמצעים.
כלומר, אתם לוקחים את המדינה הפלשתינית לריאות. זה מהלך די אופייני למתמכרים, לא? כי אם אתם מאמינים, כמו שאמרת, שהיעד שלכם הוא השלום – אז מה התאווה להקים פה מדינה פלשתינית?
כי לא יהיה שלום בלי מדינה לפלשתינים – זו דעתם של כל שוחרי השלום בעולם.
אבל שוחרי השלום בעולם אינם אותם הערבים שעבורם כולכם רוצים להקים את המדינה. הערבים מתעקשים ואומרים שלא יהיה שלום בלי זכות השיבה, למשל. זה אמצעי עקרוני הרבה יותר מקודש עבורם. אי-הקמתה של מדינה פלשתינית מהווה מכשול כביר בדרך השלום. אבל זו בדיוק השאלה שאני שואל אותך – האם מדינה פלשתינית תימצא על אי? מהו ה'שלום' הנכסף שכל שוחרי השלום מדברים עליו כאילו הוא כסף קטן? ממה הוא עשוי ובמה הוא מתבטא? במה, לדעתך, הוא נבדל ממדינה פלשתינית?
אם תקום מדינה פלשתינית אזי יבוא השלום הנכסף. עדין לא הוכחת הערבים רוצים שלום במקום זכות שיבה. שלום יביא חזון גדול למזרח התיכון וגם הערבים, להזכירך, הם בני אדם שרוצים שלום כמוני וכמוך.
אבל הערבים לא רצו לקבל שלום, כשבן גוריון והיהודים הסכימו לחלוקת הארץ ב-47. זה אומר שהם דחו גם אז את השלום. זו הייתה טעות שלהם, הם בעצמם מודים. זה סיפור גדול שלהם – קוראים לו נאכבה. אצלם זה מקביל לשואה שלנו וגם העולם מסכים לכך.
הם אומרים שהטעות הייתה שלא ניצחו במלחמה וזרקו את היהודים לים - זו הנאכבה שלהם. הם מאשימים את שליטי המדינות הערביות שהיו מושחתים ולא התמסרו ליעד השלום. השלום – הם אמרו - יגיע רק כשיסולקו היהודים מארץ ישראל. זה מה שאמר מנהיג המופת שלהם – המופתי. כדי להגשים את היעד הוא נסע לגרמניה כדי לקדש את היטלר. כי המטרה מקדשת את כל האמצעים.
הערבים השתנו – הם רוצים
שלום עכשיו.
אירופה רוצה שלום עכשיו ומשלמת. מהו ה'שלום' שהם-הם רוצים עכשיו? טוב, אתה לא יודע, אתה משער או מנחש שאתה יודע. אבל תגיד לי מהו ה'שלום' שאתה, היהודי התומך בהם, רואה כשלום?
אם אנחנו נעזור להם להקים מדינה פלשתינית – יגיע השלום. איזה שלום, שלנו או שלהם? עד היום הם לא מבקשים את עזרתך להקים להם מדינה פלשתינית שתחיה בשלום עם המדינה יהודית שלך. לכן אינם מנהלים מו"מ עם היהודים. הם מדברים עם איחוד האירופאי, האו"ם, אמריקה וחוגי השמאל הפשיסטי ברחבי העולם כדי שיעזרו להם לגרש אותנו מיהודה ושומרון כדי שיוכלו להקים לעצמם מדינה ללא כל עזרה, תמיכה, שותפות והסכמה של היהודים. אם היעד שלהם הוא שלום – למה הם ממשיכים לחנך את ילדיהם למלחמה באויב הציוני לפי עקרונותיו של המופתי ובאותו להט לאומי ודתי?
דבריך רק משרתים את המתנחלים שלקחו את המדינה כבת ערובה שלהם למען שטחים כבושים.
ואתם לוקחים את המדינה ויהודייה כבני ערובה למען הקמת מדינה ערבית נוספת?
