בכל פעם שמתגלה צורך למלא את קופת האוצר נזרק הרעיון להחזיר את מס הירושה למערך המיסים הקיים. למס זה יש הצדקה כלכלית מאחר שהוא בא למנוע את הגדלת האי-שוויון בחלוקת ההכנסות על פני הדורות. ברוב הארצות המפותחות קיים מס זה. באנגליה המס יכול להגיע ל-40%. משפחת המלוכה האנגלית פטורה ממס זה וכמעט מכל המיסים האחרים ואכן צברה רכוש רב על נכסיה ללא תרומה כלכלית בדרך של יזמות פרט לכך שהיא מהווה אטרקציה תיירותית. בית המלוכה מהווה דוגמה מוחשית לעיוות על פני דורות של הצבר ההון.
בישראל בוטל ב-1981, מס הירושה מסיבות אידיאולוגיות ופרקטיות עקב זאת שהמס הנגבה היה נמוך והוצאות הגביה היו גבוהות. אחת הסיבות לגביה הנמוכה יחסית הייתה נעוצה בכך שתוך ניצול תכנוני מס אפשר היה לעקוף את החבות במס. היות ישראל " גן עדן" לפטור ממס זה היווה גם הוא שיקול כבד משקל. אחת הסיבות לחזרתו של טד אריסון לישראל נבעה מכך שיורשתו יכלה להימנע מתשלום מס זה.
המתנגדים להטלת המס מונים בין השאר את הנימוק שהוא מהווה מס על מס שהרי כבר שילם המוריש מס הכנסה על הכנסתו. נימוק זה אינו מחזיק מים הרי מיסים רבים מהווים מס על מס. לדוגמה מס על רווחי הון הוא גם כן מס על מס וכן מס על כל מוצר אותו אנו קונים.
מורכבות המס נובעת מכך שבצידו יחול מיסוי על מתנות, אחרת ניתן יהיה להתחמק מהמס בקלות. לאור הבעיתיות יש לשקול בזהירות אם הטלת המס לא תהיה בבחינת יצא שכרו בהפסדו. היה ויוטל המס כדאי לקבוע רף תחתון שיקבע פטור תוך חלוקת סכום הירושה למספר היורשים החוקיים והתחלת הגביה אם תוצאת החלוקה תהיה, לדוגמה 5 מיליון שקלים ומעלה ליורש חוקי. כך תושג המטרה הכלכלית הנעוצה בהיגיון המס.