תפקידה של אופוזיציה להציג מדיניות אלטרנטיבית למדיניות הממשלה.
כאשר שומעים את דברי נציגי האופוזיציה בנושא מכירת גז, נדמה לעתים שאין הם מבינים את תפקיד האופוזיציה במשטר דמוקרטי. הם מתנגדים אוטומטית לכל פעולה של הממשלה גם אם זו תואמת את השקפת עולמם. מחשבה כזו עברה בראשי כאשר שמעתי אותך מתנגדת בתוקף לאישור מכירת גז ודורשת להשאיר את כל עתודות הגז לשימוש מקומי.
איני יודע מי נותן לך את 'עצת אחיתופל' הזו. איני אוהב גם את הסגנון המתלהם שאמצת לך. העדפתי את
שלי יחימוביץ’ חברת הכנסת, שהשתמשה בלשון תרבותית ואפילו שתפה פעולה עם חברי כנסת מהקואליציה כדי לקדם חוקים לפי השקפת עולמה.
בבקשה השאירי ל
זהבה גלאון,
דב חנין וחברי הכנסת הערבים להשתמש בלשון גסה. לשון קיצונית כזו מושכת אליה רק אנשים קיצוניים, ואלו בין כה וכה אינם מצביעי מפלגת העבודה המסורתיים.
משל מרבצי הזהב בארץ רחוקה מעבר לים אדם נטה למות. הוא קרא אליו את שני בניו ואמר: "בני היקרים, אתם זוכרים בוודאי שלפני שנה חפרתי ברכה בגינת ביתנו."
הבן הצעיר התחיל להגיד: "אל תתאמץ אבא...", אך האב הרים את ידו בעייפות להשתיק את הבן. הוא עצם את עיניו, נשם בכבדות מספר רגעים ואז פקח את עיניו הביט באח הבכור: "מתחת לכר יש מסמך, הוצא לי אותו בבקשה." האח מיהר הרים את הכר בעדינות הוציא תיק מסמכים כחול שהיה שם והגיש אותו לאב. האב פתח את תיק המסמכים בידיים רועדות והוציא ניר רשמי. לרגע קרא בו ואז המשיך לדבר: "בזמן שכריתי את הבור עבור הברכה נתקלתי בעורק זהב. הזמנתי מומחה שיעריך אם העורק אכן מכיל זהב ובאיזה כמות. לאחר מכן בניתי את הברכה." האחים נדהמו. השתררה שתיקה כאשר המחשבה עברה בראשם של האחים שאביהם הוזה.
האב המשיך לדבר: היום קבלתי את חוות דעת המומחה. בתעודה זו הוא מאשר שתחת הברכה מונח אוצר זהב בערך של מאות מיליארדים של דולרים." האח הבכור הושיט את ידו: "תן לי לראות.", אך האב משך את המסמך לכיוון החזה הרזה שלו: "את האוצר יקבל זה מכם שידע טוב יותר מה לעשות איתו." אמר נושם בכבדות בין מילה למילה. "התנאי היחיד הוא שתדאגו לכל מחסורה של אמכם כל ימי חייה.". הבכור מיהר לדבר והושיט ידו לקבל את המסמך: "אבי היקר ברור שאדאג לכל מחסורה של אמנו. לשם כך אשאיר את הזהב באדמה ואכרה רק את הכמות הנחוצה כדי לכלכל את מחסורה."
האב הביט באח הצעיר: "גם אתה תשאיר את הזהב באדמה כדי שישמר שם לצרכים העתידיים של אמך כמו אחיך?". האח הצעיר הרהר במשך כמה שניות ואמר: "לא אבי, אני חושב שצריך לכרות את הזהב במלוא התפוקה האפשרית.", "אתה תבזבז את כל העתודות שיוכלו למלא את כל מחסורה של אמנו היקרה בעתיד!" זעק הבכור. "חשוב על מה יכול לקרות." ענה הצעיר בשלוה. "נניח שיבוא שודד וישתלט לנו על האוצר. אם נפיק מספיק מהר את העושר נוכל להשתמש בחלקו כדי לשכור שומרים ואת היתר להשקיע בהשקעות שונות וכך לפזר את הסיכון. אסור לשים את כל הביצים בסל אחד."
עד כאן הבכור שלט בעצמו אך דבריו אלו של אחיו העלו את חמתו והוא התחיל לצעוק ולקלל את אחיו שאינו מראה רגישות מספקת לאוצר של המשפחה. האב הרים את ידו דורש שקט ופנה לבכור בניו: "אני רואה שאתה בני הבכור מוכן להקדיש עצמך לניהול אוצר המשפחה. אתה תקבל לידך את האוצר ותנהל אותו כראוי."
האח הבכור הסתובב והביט באחיו הצעיר במבט ניצחון. הצעיר משך בכתפיו: "אני מקווה שלא נפסיד את האוצר לשודדים או שערכו ירד יחד עם מחיר הזהב בעולם שהוא היום גבוה מאד." ימים עברו והאח הבכור כמעט ולא כרה זהב. הוא אומנם ירד יום יום למכרה ועבד עד שעות הלילה המאוחרות אך לא היה לו מספיק כוח או מיומנות לכריה ולא היה לו כסף לשכור חברת כריה מנוסה. אך אמו הסתפקה במועט ולא היה צורך רב לממש את האוצר.
יום אחד הופיע שכנם הבריון הטורקי, מלווה עם שני שומרי ראש בלבוש מסורתי עם כפייה על הראש והציג צו בית דין הדורש את כל זכויות האוצר שבגינת המשפחה. כאשר האח הבכור טען שהאוצר שייך למשפחה באופן חוקי, הביא השכן עובדים שהזיזו את גבולות חצרו עד מרכז המכרה והתחילו בעבודות כריה.
"מה אתם עושים!" זעק הבכור.
"מה אתה צווח?" ענה השכן בסרקזם "בין כה וכה אתה לא מנצל את הזהב שבבטן האדמה."
הצעה פופוליסטית מה שחברי האופוזיציה בדומה לאח הבכור, מציעים הוא לשמור באדמה את רוב מרבצי הגז במשך 50 שנה. עלינו לזכור שחמישים שנה בטכנולוגיה המואצת ובשנויים המדיניים של המאה עשרים ואחת הן זמן ארוך השואף לאין סוף. זו הצעה פופוליסטית.
בבקשה הישמרי מפופוליזם שנראה טוב בטווח הקצר אך גרוע לטווח הארוך, כפי שאת יכולה ללמוד מהתנודות בתמיכה למפלגת העבודה בבחירות האחרונות.
לעצם הנושא כדאי לקחת בחשבון סכנות עתידיות שעלולות לגרום להפסד אוצר האנרגיה שמתחת לים. להלן כמה נקודות למחשבה למה עלול לגרום הוויתור על מכירת גז:
וויתור על 60 מיליארד שקל שיכנסו לקופת המדינה ויכולים היו להיות מופנים לטובת תושבי המדינה בכל אותם תחומים שהאופוזיציה זועקת שאין מספיק תקציבים עבורם.
וויתור על היתרון המדיני הנובע מיכולתנו לספק גז למדינות אחרות. התמיכה של מדינות אירופה, וגם של מדינות המזרח הרחוק בערבים נובעת מהיותם בעלי מקורות אנרגיה. תמיכה זו תיחלש ותעבור במידה מסוימת אלינו.
למדינות שיקבלו הספקת גז מאיתנו יהיה תמריץ להגן על שדות הגז, כך שמעמסת ההגנה תהיה קטנה יותר. מי יודע אם בעוד עשר, עשרים או שלושים שנה לא תהיה שיטה לאנרגיה חלופית שתייתר את השימוש בגז ואז כל עתודות הגז יישארו בבטן האדמה בלי שום תועלת. כדוגמה אנרגיית היתוך, או אנרגיה חלופית נקייה (למשל סולארית).
מי יודע אם אויבנו לא יצליחו במשך אותם חמישים שנה, לפגוע בשדות הגז ולהקטין את כמות העתודות העומדות לרשותנו. מה שאנו מוכרים היום הוא רוח נקי.
בשנים הראשונות מדינת ישראל לא תרוויח הרבה מניצול הגז כיוון שיש צורך להתארגן לניצול גז במקום אנרגיה אחרת, למשל עבור מכוניות, ולעומת זאת יהיו הוצאות מיידיות עבור הגנת השדות. המכירות יגדילו את התמריץ של חברות בין לאומיות להשקיע ופיתוח והגדלת שדות הגז.
לטעמי גם החלטת הממשלה לוקה בכניעה לפופוליזם. אני במקומך הייתי דורש להגדיר את מכירת הגז באופן גמיש: אישור מכירה של כל כמות גז אפשרית למעט צורכי המדינה במשך 5 שנים.
אישור המכירה יהיה מותנה בכמה תנאים:
- העדפת הספקת גז למדינה בכל כמות נדרשת, על מכירה למדינות אחרות.
- לפחות חצי מחוזי המכירה חייבים להיות מוגבלים לחמש שנים, כך שאם יגדל הצורך של המדינה יהיו עתודות גז חופשיים לשימושה.
- כל מכירת גז לארץ זרה חייבת אישור הממשלה בדיוק כמו מכירת נשק. בדרך זו הממשלה יכולה להתנות תנאים מדיניים בתמורת מכירת האנרגיה.
- קביעת עדיפויות של מכירה לגופים זרים תהייה בידי הממשלה.
בתנאים אלו כולם יהיו מרוצים: המדינה תקבל תמיד את כמות הגז הדרושה לה, המשקיעים יוכלו למכור כמויות גדולות ולהגדיל את רווחיהם, למשקיעים אלו ואחרים יהיה תמריץ להשקיע בחיפושים נוספים. המדינה תקבל תגמולים גדולים יותר שיאפשרו לחזק את הכלכלה ולהגדיל את השירותים החברתיים. חיזוק הכלכלה ושירותים חברתיים כמו חינוך פיתוח מדעי ועוד חשובים לשרידות המדינה לא פחות מחיזוק הביטחון. יהיה ניצול מקסימלי של עתודות הגז בכל רגע נתון, כך שאם יתממש אחד או יותר מהסיכונים עדיין קבלנו את המירב.