מובא במדרש רבה על הפסוק "'והניף את העומר לפני ה'...' (ויקרא כג', יא'): א"ר יוחנן אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך, שעל-ידי מצוות העומר, זכה אברהם ליירש את ארץ כנען, הה"ד ונתתי לך ולזרעך אחריך, על-מנת ואתה את בריתי תשמור, ואיזה זו מצוות העומר" (ויקרא רבה כח' ו'). כלומר, רואים מדברי הכתוב שיש קשר הדוק בין מצוות העומר לירושת הארץ.
לכאורה מדרש זה מעורר תמיהה ודורש הסבר. הרי בהקרבת העומר נצטוו עליה עם ישראל רק אחרי כניסתם לארץ, ואיך יהיה נכון לומר שעל-ידי מצווה זו זכה אברהם אבינו לרשת את ארץ כנען?
ניתן לענות על שאלה זו בשני אופנים.
האופן הראשון: שתי מצוות קשורות בספירת העומר, הראשונה בתחילתה והיא הקרבת העומר. "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה" (ויקרא כ"ג, ט"ו). השנייה בסופה, והיא הקרבת מנחה חדשה: "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה" (ויקרא כ"ג, ט"ז). שתי מנחות אלו המוזכרות לעי"ל באות להבליט את הבעלות האלוקית על ארץ ישראל, כדוגמת הביכורים הבאים מראשית כל פרי אדמה ואשר עליהם מתחייבים המביאים להכריז בפה מלא: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה' " (דברים כ"ו, י').
לא פעם התורה מזהירה את העם שכן בבואו אל ארצו המובטחת, יאכל מפריה וישבע מטובה וישכח את המטרה הקדושה אשר בשבילה בא אל הארץ, יתכחש לברית אשר כרת עם אלוקיו ויפנה עורף לחוקי ה' ומצוותיו, ולכן בא הציווי המפורש: "הישמר לך פן תשכח את ה' ...פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת... ורם לבבך ושכחת את ה'... ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלוקיך... למען הקים את בריתו..." (דברים ח', י"א - י"ח).
חוויות רוחניות מצוות העומר מבטאת את האמונה שהקב"ה דואג לנו למזוננו, ועל - כן אנו מקריבים אליו את ראשית הקציר, כדברי הכתוב: "אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח? מפני שהפסח זמן תבואה הוא. אמר הקב"ה: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות" (ראש השנה ט"ז, א'). הקב"ה הבטיח לעם ישראל שבזכות הבאת העומר בפסח הוא יברך את תבואת השדה בעבורם. מצוות העומר היא סגולה המביאה ברכה לצומח היות שבמצווה זו עם ישראל מבטא את האמונה בקב"ה אשר נותן להם את התבואה ואת כל השפע הכלכלי, כדרך שהוריד לישראל את המן מהשמיים.
סגולה נוספת למצוות העומר היא הביטחון בקב"ה שילחם את מלחמות ישראל כנגד אויביו, כפי שמצינו בפסיקתא רבתי (פרשה י"ח) שבזכות מצוות העומר זכו עם ישראל לנצח את אויביהם. לראייה הניצחון הגדול בימי אברהם אבינו שירש את ארץ כנען כפי שראינו בדברי המדרש הפותח את המאמר.
עם ישראל היושב בארצו מאז תקופת האבות, עם שירש את ארץ כנען ובניו מקריבים את העומר. על-ידי ההקרבה מראים הם כלפי כל העולם שהעומר הוא רכושו הבלעדי של הקב"ה והוא שנתן לנו את הארץ על-מנת שנשמור את כל החוקים והמשפטים עליה ובכך זוכים לרשת אותה לעולם. וידוע הדבר כפי שנאמר אצל אברהם העברי: "ואתה את בריתי תשמור" (בראשית י"ז, ט'). לאמור, אם אתה אברהם וזרעך אחריך תשמרו את הברית לקיים את כל ההתחייבויות כלפי הקב"ה אז גם הקב"ה ישמור התחייבויותיו לאברהם להשאיר את הארץ ביד בניו כי כך דרכה של הברית שצריכה להיות נשמרת משני הצדדים וזאת על-ידי הקרבת העומר.
האופן השני: אברהם אבינו ומצוות העומר, מלמדים אותנו כיצד ניתן לחבר בין קדושה לחיים נורמליים ומציאותיים. אברהם ידע לחיות חיים פרקטיים, לצבור רכוש, להילחם ולבקש רחמים על אויביו הגדולים אנשי סדום. ובעיקר הניסיון הקשה שעמד לפניו ניסיון העקידה של בנו יחידו יצחק. אברהם זוכה להתגלות אלוקית כאשר מגיע לפסגת הר-המוריה. באברהם מתגלית גדלותו של האדם, כאשר ברגעים הראשונים שלאחר העקידה חווה חוויות רוחניות עוצמתיות ואף על-פי כן יכול להישאר נורמאלי ללכת עם נעריו יחדיו לבאר-שבע ללא כל רגש התנשאות.
ספירת העומר, היא תקופה של התקדמות ועלייה רוחנית בחיי האדם בישראל מחג הפסח ועד חג השבועות. הייחוד בתקופה מיוחדת זו, שאנו מתקדמים רוחנית אך נשארים מחוברים לקרקע, למציאות, לעומר.
