הרצוג נמצא כרגע לפני צומת: האם להיכנס לממשלת נתניהו או להילחם בה דרך האופוזיציה. הרצוג אומנם מתעקש להצהיר שהוא לא מתכוון להיות "גלגל חמישי" בממשלת נתניהו, אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה תמיד אפשר יהיה למצוא את הסיבה הנכונה מדוע צריך לחצות את הקווים.
להזכירכם, בשנת 2009 הרצוג היה שר הרווחה ב
ממשלה בראשות נתניהו. העובדה שהרצוג לא ממהר לתקוף את נתניהו על ההסכמים הקואליציוניים היא רמז עבה. רמז עבה לכך שהרצוג רוצה להשאיר את כל האופציות על השולחן. יש לציין אף את הפעולות של נתניהו. באחד מההסכמים הקואליציוניים שכבר נחתמו, ישנו סעיף שפותח את האופציה לממשלה רחבה יותר, ואולי גם לממשלת אחדות. בנוסף לכך, במשא-ומתן עם
הבית היהודי נתניהו לא הסכים להתחייב בפניהם כי לא תהיה ממשלת אחדות לאומית. לאחר סקירה קצרה של המפלגות שעדיין לא פסלו ישיבה בממשלה נותרה אפשרות סבירה אחת-מפלגת "
המחנה הציוני". בסופו של דבר, כניסתו של הרצוג תלויה באופן בלעדי ביציבותה של הממשלה הבאה.
יש לזכור שהממשלה של נתניהו היא מאוד הומוגנית. אם החודשים הראשונים של פעילות הממשלה יעברו בצורה חלקה וללא משברים גדולים, אז הכניסה של הרצוג לממשלה היא הכרחית. לא יהיה נכון מצדו לשבת על ספסלי האופוזיציה, בזמן שהממשלה מעבירה חוקים שפוגעים בציבור בוחריו. אין מה לעשות, רק דרך הקואליציה אפשר לשנות באמת. דרכה הוא יוכל "לרכך" חוקים מסוימים. לעומת זאת, אם הוא ירצה לשנות דרך האופוזיציה הוא יצטרך לקוות שהמשמעת הקואליציונית תופר, דבר שלא קורה לעתים קרובות. בנוסף לכך, עליו יהיה לגבש את רוב חברי האופוזיציה לצד שלו. משימה לא קלה. כרגע, האופוזיציה מורכבת מאוסף של מפלגות, שבכלל לא בטוח שהיו יושבות זו לצד זו באותה ממשלה.
יתרה מזאת, קואליציה מגובשת תחזיק לאורך זמן. בתקופה הזו, הרצוג עלול לאבד את המומנטום בתור אלטרנטיבה שהיה לו לפני הבחירות, במיוחד אם הוא לא יציג שוםהישגים. קחו לדוגמה את
ציפי לבני. היא נכנסה לממשלה הקודמת, למרות שהיא אינה השותפה הטבעית של נתניהו. לבני נכנסה כדי לקדם נושאים במשרד המשפטים וגם את הנושא המדיני. בסופו של יום, הישגיה נזקפו לטובתה. בכלל, העובדה שנתניהו פיטר אותה לפני הבחירות שיחקה לטובתה.
בואו לא נתבלבל: אילו היו נותנים את המנדט להרצוג, הוא היה מציע לחרדים את אותם התנאים שנתן להם נתניהו, ואולי אף יותר. העניין הזה עומד לרעתו. אבל, אם הוא יחליט להיכנס לממשלת נתניהו, רק השני יצטייר בתור "מי שמכר את המדינה ואת ערכיה" לחרדים. הרצוג אף יכול להציג את הכניסה שלו מטעמים אידיאולוגיים. סביר מאוד להניח שנתניהו היה שמח לראות את בנט והרצוג מחליפים מקומות. אם השני יצליח להציג את כניסתו כסיבה שגרמה להוצאתו של בנט מחוץ לממשלה - השמאל עשוי לסלוח לו ואף להודות לו על כך.
לעומת המקרה הראשון, אם הממשלה תחווה משברים באופן יומיומי, להרצוג יהיה כדאי לשבת בנחת ולצפות בספינה טובעת. במצב שכזה, הימים של הממשלה יהיו ספורים. הרצוג אפילו יוכל לשבש את פעילות הממשלה דרך ההצבעות בכנסת ואם ירצה הוא אולי יוכל להפיל אותה דרך הצבעת אי-אמון בכנסת. בנוסף לכך, הוא ימשיך לקיים את הבטחתו לבוחריו או כפי שנאמר בקמפיין: "זה אנחנו או הוא".
במהלך החודשים הקרובים, הרצוג יוכל לבחון את יציבותה של הממשלה. לאחר התקופה הזו, ההכרעה תיפול. למרות כל הסחטנות הפוליטית של השבועות האחרונים, קשה לי להאמין שהממשלה תהיה לא יציבה. יש לזכור התקציב הפעם הוא דו-שנתי, העובדה הזו מפחיתה את הסיכונים של הממשלה ליפול בזמן הקרוב. מעבר לכך, לנתניהו יש אינטרס ברור לא ללכת לבחירות נוספות. הוא יעשה את הכול כדי לשמור על יציבותה של הממשלה. בדיוק כפי שעשה את הכול, כדי להרכיב אותה.
