ראש הממשלה אומנם יתעמר בבית היהודי ויסלקו מממשלתו ברגע שיסכימו בוז'י וציפי להציג כף-רגלם הענוגה על סף חדר מליאת הממשלה (נתניהו תמיד יוכל לטעון, כי זה התנאי שלהם: רק לא הבית היהודי!), אבל מסיבה אחרת: נתניהו, כמו נתניהו, ימשיך לבגוד בנאמניו מימין, לצד קיפוד ראשיהם של כל אלה העלולים לאיים על מעמדו של המלך ביבי הראשון. לא בסחטנות עסקינן, כי אם בבגידה ובתסביך רדיפה. נתניהו, איך לומר בעדינות, אינו איש של הכרת הטוב. המונח הזה אינו מופיע בלקסיקון שלו. הוא כבר שכח שרבבות מצביעי הציונות הדתית העניקו לו ברגע האחרון, על-מנת להצילו מתבוסה מוחצת, לפחות ארבעה מנדטים. הענקת השליטה על ענייני הדת לחרדים, הוכיחה שהוא אפילו בז לטובי תומכיו שנשכבו על הגדר למענו. נתניהו גם איננו המנהיג שיצמיח לצידו יורשים פוטנציאליים. להפך. כל מי שמרים ראש, עובר סדרת חינוך ושמה קפד ראשו. סילבן שלום, ישראל כ"ץ, גדעון סער ואחרים, יספרו לכם על זה. כשנדמה לו שהבית היהודי מהווה איום, הוא יעשה הכל לקצץ את כנפיו. לכל זה יש לצרף כמה עובדות טריוויה, שמבטאות את עוצמת המשטמה האובססיבית של בנימין ושרה נתניהו כלפי הצמד בנט-שקד אישית. עובדה ראשונה: בכל השנתיים האחרונות שבהן כיהנה איילת שקד בכנסת, נמנע נתניהו מלומר לה שלום, אף לא ניד עפעף או נענוע ראש נימוסי, וקל וחומר שלא לחץ את ידה (ולא מחמת איסור נגיעה). גם כשחלף ממש לידה, במרחק סנטימטרים אחדים, הוא הסיט מבטו הצידה, משל הייתה שקופה. כך הוא נוהג בעקביות מאז נבחרה לכנסת, לפני שנתיים. כך שטבעי מאוד מבחינתו שלא לעכל את השדרוג במעמדה, לרבות היותה מעתה חברת הקבינט. הכל ייעשה על כן, כולל בגידה בנאמניו ובבוחריו, כדי לבעוט בבוז החוצה את הגברת הראשונה של הבית היהודי.

שנית: נפתלי בנט, במרוצת השנתיים בהן כיהן בתפקיד מיניסטריאלי חשוב וחבר הקבינט, תיפקד על תקן של 'פרסונה נון גראטה' (אישיות בלתי רצויה), בארמון המלכותי שברחוב בלפור. בניגוד לעסקני ליכוד זוטרים, הוא מעולם לא הוזמן 'אל הקודש פנימה'. לא ארוחת ערב אינטימית ולא תֵה של אחר-הצהריים. נון גראטה. שלישית: גם כשנתניהו ובנט טסו לעולם לייצג את ישראל באירועים חשובים, נסגרו בפני בנט דלתות מטוסו של ראש הממשלה. שיחפש לעצמו טיסה אחרת. שרה לא יכולה הייתה לשאת את המחשבה, שהיא תימצא עם שנוא-נפשה לאורך מספר שעות, באותו תא נפח דחוס, ולנשום עימו אותו אוויר. פיצוח תעלומת השיטנה התהומית הזו, דורש מן הסתם הסברים פסיכולוגיים מעמיקים. אבל אם לסמוך על רמיזות בסביבה, הכל החל כשהשניים מילאו תפקידים בכירים בלשכת ראש הממשלה נתניהו: בנט ראש מטה ושקד מנהלת הלשכה. שניהם נחשפו לתופעה מדהימה ומקוממת: הנחיות לביצוע שהורידה להם במישרין הגברת נתניהו. כשאחד מהם כבר לא יכול היה לשאת זאת, ופלט משהו בסגנון "אנחנו לא עובדים אצלך", נגזר דינם. מאז הוטל על נתניהו איסור מוחלט, בקונם ובאַלָה, להיפגש איתם, לשוחח איתם בטלפון; לא להזכיר שמם, ואפילו לא לחשוב עליהם. מסיבה זו ניסה נתניהו להותיר לאחר הבחירות לכנסת ה-19 את הבית היהודי באופוזיציה. רק חבירת בנט ללפיד הצילה אז את המצב. הפעם נמשכה ההתעללות, כשבנט הוזמן אחרון ללקט את השאריות שהותירו שאר השותפים. אילו לא נזקק לו נתניהו מבחינה מתמטית, היה הבית היהודי גם הפעם נשאר בחוץ. אבל כשיואילו בוז'י-ציפי להצטרף, הם יספקו את הרוב המתמטי ואת העילה לגירוש הבית היהודי. זה מה שבאמת מעניין אותו. איום אירני? קלקולים במשטרה? שחיתות בפרקליטות? אתיופים נרגנים? עוינות אירופית? אובמה מזייף? – הכל יחכה עד שביבי ישיג את מטרתו המרכזית, להתחשבן עם בנט ושקד. לתפארת מדינת ישראל. ולחרפתם של רבבות 'אידיוטים שימושיים' במחנה הציונות הדתית, שהתפתו להאמין לכזבי נתניהו, שהבטיח להעניק מעמד בכורה לבית היהודי, ונתנו לו את קולם – וכך גזרו במו ידיהם על הציונות הדתית גירוש מחפיר במוקדם או במאוחר, למדבר האופוזיציה. זה מה שבישלתם, חברים יקרים, 'האידיוטים השימושיים' של הציונות הדתית, כשיריתם לעצמכם ברגל, וזה מה שתאכלו.