הטבלה לא משקרת עכשיו זה רשמי. בניגוד למיתוסים על החרדים המובטלים, מתברר שכוח העבודה החרדי משתווה, פחות או יותר, לכוח העבודה הכללי. תשאלו את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שרק לאחרונה פירסמה נתונים המצביעים על כך, וכידוע הטבלה לא משקרת.
מהנתונים עולה כי 58% מהגברים החרדים עובדים, וזה רק 7% פחות משיעור העבודה במגזר החילוני. אך שימו לב ל'קיזוז' הבא, המאזן את התמונה לטובת השוויון בעבודה בין המגזרים החרדי והחילוני, בהנחה שנשים מהוות מחצית מהאוכלוסייה. הנתון המפתיע הוא ששיעור הנשים החרדיות העובדות, העומד על 71%, גבוה ב-6%(!) משיעור הנשים העובדות החילוניות, שהוא 65% בלבד, בדומה לגברים.
דומה שהתהליך המבורך התחיל הרבה לפני עידן לפיד הקולני בכנסת, בזכות הקמת המכללות החרדיות, ותפס תאוצה במיוחד בעשור האחרון. אז מי אמר שאין שוויון בנטל?
מעניין מי מדבר דומה שאמינות חברי כנסת נבחנת במידה רבה כשהם באופוזיציה. אין ספק שאופוזיציה מתפקידה להיות לוחמת ופעילה נגד מחדלי הממשלה. ועם זאת, עליה להיצמד לעוּבדות. אחרת הח"כים יורים לעצמם ברגל והופכים לבדיחה.
מדוע הפוליטיקאים סבורים שלציבור יש זיכרון קצר? אחרת איך זה שיאיר לפיד, עם כל הכבוד לחוק 18 השרים, שנלחם עליו, רק לפני שנתיים, הגדיל לעשות כאשר בדלת האחורית, בלי למצמץ, גרם להעלאת מספר סגני השרים, שעלותם כזכור מיליון וחצי שקל לכל אחד? והוא, בלי בושה, עתר לבג"ץ נגד נתניהו על הגדלת הממשלה בשני שרים בלבד?
מחרה מחזיקה אחריו, איך לא, שותפתו לסיסמה "רק לא ביבי", המאשימה את ראש הממשלה בזיקיוּת. באמת? מי שהחליפה ארבע מפלגות, כמו גרביים, במרוץ לכסא המיוחל, נגד כל אידיאולוגיה, מדברת? האם יש זיקית יותר ממנה? וכך גם הרצוג שישב בממשלת רבין, ששברה שיאים מיניסטריאליים, ונזעק נגד נתניהו בנושא ועוד. די לצביעות!
דע את האתיופים האתיופים לא לבד. במידה שקיימת אפליה כלפיהם, היא נובעת מרתיעה חסרת בסיס הקיימת מפני קבלת השונה והאחֵר, על-רקע צבע עורם, מוגבלותם וכדומה. גישה מופרכת זו יש לשרש בדרכי חינוך, בקמפיינים ציבוריים, ובהגברת המוּדעות כלפיהם (לא אחת רתיעה נעוצה בחוסר ידע והיכרות).
ראוי להכשיר עובדים מהמגזר במרכזי קליטה של אתיופים, שיסייעו להם בהתמודדותם עם השוני החברתי והתרבותי בארץ, דוגמת המעבר מחברה פטריארכלית וסמכותית באתיופיה לחברה ליברלית בישראל. בכך ניתן להקל על קליטת הקהילה בארץ, ולמנוע תופעות של אלימות, התאבדות ורצח בקרבה, הנובעות לא אחת מהלם התרבות כאן.
חבל מאוד שהמפגינים האתיופים הציגו כרטיס ביקור אלים חסר תקדים (בנוסח מהומות הערבים בכביש וואדי ערה), שאינו משקף את כלל העדה, ובכך הצדיקו את הפגנת אלימות המשטרה כלפיהם.
הפשע משתלם? עלילות צמד -החמד, ניב אסרף וחברו ערן נאוגקר, במאֵי דרמת החטיפה שלא הייתה וגיבוריה בשידור חי, אולי מושכות רייטינג כמופע ריאליטי. אך באמת הסיפור שלהם, הלקוח מ"ילקוט הכזבים" ממש לא מעניין. מדובר בשני עבריינים המעמידים פני פוקר, שראויים לענישה מחמירה ביותר.
אסרף וחברו מנסים למזער את נזקי החטיפה, תוך שינוי ההגדרה ל'היעלמות' ולהפוך מנאשם לקורבן, כשהם מַפנים אצבע מאשימה למשטרה. אך עם עוּבדות אי-אפשר להתווכח.
העוּבדות מצביעות בבירור על בידוי חטיפה - החל מביום התקר במכונית, בדמות הוצאת האוויר מהצמיג, דרך בחירת המיקום המסוכן - כפר חמאס באזור חטיפת שלושת הנערים, ועד הודעת החבר על חטיפה ובעיקר התעלמותו של ניב מרעש גדוד החיילים והשוטרים סביבו וכריזותיהם (רק חרש אולי לא היה שומע).
חבל שהתקשורת נתנה לשניים במה ותמונת שער מרכזית, והזדמנות נוספת - אחרי מסיבת העיתונאים שערכו - ללעוס את השקרים שלהם, כפי שהעובדות מוכיחות, קבל עם ועדה, ואשר ניכר שגם המראיינים לא קונים אותם. ובכך העיתונוּת העניקה להם יחסי ציבור חינם אין כסף. מה המסר מכך שהפשע, ההופך עבריינים לסלבס, משתלם?
אין ספק אשרף וחברו ראויים לעונש החמור ביותר. זאת לא רק כדי לשקף את חומרת מעשיהם, על הסיכון הביטחוני והעלות הגבוהה של החיפושים, אלא לא פחות כדי להרתיע אנשים הזויים אחרים ממעשים דומים. מעֵבר לכך יש להטיל על השניים את מחיר המבצע, העומד על מיליוני שקלים, כי כבר הוּכח שאנשים לומדים רק דרך הפגיעה בכיסם.
פסוקו הישגי
הבית היהודי: נפתלי איילת שלוחה
איילת (ועיני) השקד
נפתלי כבר לא הבֵנ(ט) החורג של הממשלה
תיק-תיקים: נפל עליהם תיק: הפוליטיקה היא משחקי הכֵּס
ביבי לוטש עיניים להרצוג: תור היונה?
הסערה סביב הראש- מתיחת השיער של
יובל שטייניץ: יוּבל המבולבל?
סאגת עו"ד
רונאל פישר לא הסתיימה: עו"ד ועוד
לקראת שבועות פרקליטת הצמרת מציגה: מגילת רות (דויד)
ערן מלכה הופך לעד מדינה - והבקבוקים ממתינים להוצאת השדים
מתוכם: העד והשֵד
ער"ן של איש אחד
מחאת האתיופים: בפה מוּלא (ממובילי העדה)
טיפוח החשיבה: שומרי מִשְׂכָּל
בקטנה פרשת רות דויד: פתגם אידי אומר - שם טוב הולך רחוק, אך שם רע הולך יותר רחוק.
