יום ל"ג בעומר, אותו ציינו זה לא מכבר, הוא נקודת ציון בספירת העומר, כשחשבון פשוט מראה שעד אליו עברנו כשני שלישים מהדרך. החלוקה בין שני השלישים הראשונים של הספירה לשליש האחרון, איננה רק חלוקה כמותית, כי אם חלוקה איכותית. כל פרק בספירה הוא חטיבה ייחודית בעלת משקל סגולי נפרד.
להבהרת נקודה משמעותית זאת נביא שתי דוגמאות, שגם בהן קיימת חלוקה דומה. הדוגמה הראשונה היא עשר המכות של יציאת מצרים. בחומש שמות מחולקות המכות לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה מופיעה בפרשת "וארא" והשנייה בפרשת "בא". הקבוצה הראשונה כוללת שבע מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד. הקבוצה השנייה מונה שלוש מכות בלבד: ארבה, חושך ומכת בכורות. במכת דם נפתח הדיאלוג עם פרעה על שחרור בני ישראל מעבדות מצרים, אך בסופו של יום פרעה לא משחרר את בני ישראל. כך מסתיימת לה פרשת "וארא". לעומת זאת, שלוש המכות האחרונות הן השלב המביא לגאולה.
גם עשר הספירות של הקבלה מחולקות לשלוש ושבע. שלוש הספירות הראשונות - הכתר, החוכמה והבינה, הן ספירות המחשבה; בעוד שבע הספירות הנותרות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות - מייצגות את המידות המגלות את פעולת השם בעולם.
גם ימי ספירת העומר, המהווים הכנה למתן תורה בחג השבועות, היום הגדול בו נפגשו שמיים וארץ וירדה תורה לעולם, בנויים משני שלבים. הראשון נמשך מחג פסח עד ל"ג בעומר, והשני מתחיל בל"ג בעומר ונמשך עד לחג שבועות.
בספרי החסידות מבואר שימי הספירה, ארבעים ותשעת הימים, הם כמניין "לב טוב" (32+17). במשנה במסכת אבות מסופר על רבן יוחנן בן זכאי, שביקש מחמישה מגדולי תלמידיו שיבחרו תכונה אחת, שהיא החשובה ביותר לאדם, ובלשון המשנה: "אמר להם: צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם". מכל ההצעות שקיבל בחר רבן יוחנן את זו של ר' אלעזר בן ערך: "לב טוב".
במסורת היהודית נקבעו ימי הספירה, עד ל"ג בעומר, כימי אבלות על תלמידי ר' עקיבא שמתו בתקופה זו. סיבת פטירתם הייתה "על שלא נהגו
כבוד זה בזה". התיקון, אם כך, הוא בהוספת אהבה וכבוד בין איש לרעהו. ואכן את 32 הימים שקודם ל"ג בעומר אנו מקדישים ללב, לאחדות שיש בינינו. מי שיש לו לב טוב, הרי הוא טוב לכל אדם וחי בשלום עם כולם. "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול אמר ר' עקיבא, וזו ההכנה הנדרשת מאיתנו לקראת קבלת התורה.
השלב הבא, השליש האחרון של ימי הספירה, מוקדש לעיסוק המעשי בטוב. התורה נמשלה לטוב מפני שהיא מיטיבה את אורחותינו, כמאמר חז"ל: "אין טוב אלא תורה, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו'". העיסוק בטוב מבלי להעביר אותו לפסים מעשיים, הוא טוב חסר. שני שלבי הספירה מדגימים מהלך שלם של תיקון הלב ולאחר מכן הבאתו לידי ביטוי בחיים.
גם יום העצמאות שאותו ציינו לאחרונה, מסמל נקודת זמן של 67 שנים שהם שני שלישים מתוך המאה הראשונה לתקומתה של מדינת ישראל. היו אלה שנים של עיסוק בהקמת תשתיות, כלכלה, משק, מערכת חינוך, קליטה ועלייה וסדרי ממשל. השליש הבא, השנים שנותרו עד לשנת המאה, הם הקומה הבאה שבה נחפש את האור הגנוז ואת טוּבהּ של הארץ גם מהבחינה הרוחנית.
