בתחילת החודש (5.5.15) ניתן פסק דין המסיים שרשרת ארוכה של הליכים משפטיים שהתנהלו באשר למקרקעין שיועדו על-פי תוכנית בניין עיר לבנייה למלונאות, אולם בניגוד להוראות תוכניות המתאר, החלטות הוועדה המחוזית והיתרי הבנייה שניתנו לפרויקט, נבנו ושווקו לצדדי ג' יחידות במקרקעין כבתי מגורים.
מדובר במתחם בעין חמד שממערב לירושלים. החברות היוזמות היו פינת החמד (המצויה בפירוק) וטל חי, אשר נוהלו בידי יורם יחזקאל ורפאל טל. הצדדים שהתפשרו כללו את הוועדה המחוזית ירושלים, הוועדה המקומית מטה יהודה,
בנק הפועלים ועוד מספר נתבעים. סכום הפשרה הוא למעלה מ-10 מיליון שקל, והמתפשרים ביקשו לחייב את יתר הנתבעים לשפות אותם על סכום זה.
החברה להגנת הטבע הגישה בעבר עתירה לוועדה המחוזית, שהחליטה לעכב מתן טופסי 4 עד להכנת תוכנית בינוי חדשה למתחם. בערר שהוגש על-ידי היזמים, נקבע שיש להתאים את הבינוי לייעוד למלונאות. אף על-פי כן, הצליחו היזמים לקבל במרמה טופס 4, ועל בסיסו בוצע חיבור של היחידות לרשת החשמל, שמאוחר יותר נותק בהוראת הרשות המקומית לפי הוראת המועצה הארצית.
בהמשך התנהלו הליכים משפטיים בין רוכשי היחידות, היזמים והרשויות המעורבות. בסופם נחתם הסכם פשרה, שאושר כפסק דין חלקי. לבית המשפט נותר להכריע בשאלת השתתפותם של צדדים, שלא היו צד להסכם, בנטל הפיצוי שנקבע במסגרת הסכם הפשרה. הנזק בגינו הוגשה התביעה העיקרית, הוא בכך שהתובעים הפכו לבעלים של נכסי מקרקעין בלתי שמישים, אשר נותקו מתשתיות, ובכך נקבע ערכם כנמוך ביותר.
רצף ארוך ושיטתי בית המשפט בחן את התקיימותם של תנאי העוולות, המהוות את הבסיס לחיוב צדדים נוספים בנטל הפיצוי. ביחס ליזמים נקבע, כי הוכחו חמשת היסודות המצטברים של עוולת התרמית - היצג כוזב, העדר אמונה באמיתות המצג, כוונה שהניצג יוטעה ויפעל בהסתמך על ההיצג, פעולת הניצג על יסוד ההיצג, ונזק ממון שנגרם לניצג עקב ההיצג הכוזב.
נקבע, כי פעולות היזמים היוו רצף ארוך ושיטתי של מצגים ופעולות שלא
בתום לב, הן כלפי הרוכשים והן כלפי רשויות התכנון. בית המשפט ציין, כי החברות היזמיות הפרו את החובה החקוקה לפעול ולבנות בהתאם לדיני התכנון והבנייה. כל העוולות שנעשו, נעשו בשמן של החברות היזמיות, החתומות על חוזי המכר עם התובעים: בשמן הוגשו הבקשות לרשויות התכנון, מטעמן הוגש טופס ה-4 הלקוי לחברת החשמל לצורך חיבור הבתים לרשת החשמל ועוד. בית המשפט הטיל אחריות אישית על האורגנים המרכזיים בחברות היזמיות מכוח דיני הנזיקין, להבדיל מהליך על-פי דיני החברות של הרמת מסך.
בית המשפט הטיל אחריות גם על חברת החשמל, שהיוותה נקודת ביקורת נוספת לצד רשויות התכנון, הבנק ובאי-כוחם של התובעים. על חברת החשמל חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית, וזו אינה פטורה מביצוע בדיקה בסיסית של הטפסים המוגשים לה, גם אם קיימת חזקה של נכונותם.
שימו לב לתקן 22 עוד נקבע, כי חלקם של היזמים ברצף ההתרחשויות שהובילו לנזק, גדול בהרבה מחלקה של חברת החשמל. בעוד התרשלותה של חברת החשמל הייתה אירוע שיכול היה להוות נקודת ביקורת, שעשויה הייתה למנוע את שרשרת ההתרחשויות הקריטית להתגבשותו של הנזק, היזמים היו הכוח המניע של שרשרת ההתרחשויות, שהובילו לנזק, והם אף נושאים באשמה המוסרית לנזק. הם הטעו, ביודעין ובמתכוון, את מרבית הגורמים המעורבים, החל משלב ייזום הפרויקט, עבור בשיווקו וכלה בהטעיית חברת החשמל, בהצגה של טופס 4 שהושג בתרמית, ומסירתו כאילו מדובר בטופס שלם ותקין, כמו גם בהאצת התובעים לאכלס את היחידות שרכשו.
סוף דבר נפסק, כי על היזמים לשפות את הנתבעים ב-50% מהתשלומים שהם משלמים לתובעים לפי הסכם הפשרה, וחברת החשמל ב-5% מתשלומים אלו. חלוקה זו משקפת את חלקם הגדול של היזמים באשמה המוסרית, וביצירת שרשרת ההתרחשויות שהובילה לקרות הנזק ולשיעורו. כן חויבו היזמים בהוצאות בסך 300,000 שקל, וחברת החשמל - בסך 20,000 שקל.
פסק הדין אקטואלי במיוחד בימים אלו, בהם מקודם תקן 22 של לשכת השמאים המתייחס להחלת חובות ומגבלות בעת שיווק של קרקע חקלאית. גם אם הוא לא מתאים במישרין לעניין זה, הרי שהוא מעיד על הצורך לבצע בדיקות ראויות לפני רכישת זכויות בקרקע שהמוכר מנסה לטעת לגביה חלומות, שלא בהכרח קיימים במציאות.
