הודעת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, כי יתקשה להגן בבג"ץ על מינויו של יו"ר ש"ס אריה דרעי לשר הכלכלה, מציבה בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו אבן-נגף חדשה שעלולות להיות לה השלכות משמעותיות על יכולת קיומה ושרידותה של ממשלתו, שכבר מתחילת דרכה נראה שהיא מתקשה לבוא אל העולם ולהחזיק מעמד. מספר אמירות חשובות וערכיות שמביא היועץ וינשטיין - המפוזרות ברחבי חוות הדעת היסודית והמפורטת שהכין - מצביעות על חומרת הבעיה שעליה הוא מחווה את דעתו, ומבהירות ללא כחל ושרק, את הקושי בהגנה על המינוי המיניסטריאלי. וינשטיין מנתח את הבעיה ממספר זוויות ראייה באופן פשוט וברור כך: בכל דרך שבה מסתכלים על הדברים - קובע וינשטיין - "אין מדובר במי שמעד באופן חד-פעמי ושב מיד לדרך הישר, וגם אין מדובר במי שסטה קלות מן השורה, במי שפעל שלא כדין תחת 'כובע פרטי' ובמנותק מתפקידיו הציבוריים, ואף לא במי שהכיר בחטאיו ולקח אחריות על מעשיו". ומוסיף וינשטיין נקודה מוסרית חשובה ומסביר, כי דרעי "ניצל את מעמדו ותפקידיו למעילה בכספי ציבור ולעשייה לביתו ומקורביו ואימץ לעצמו אורח חיים עברייני". ועוד הולם וינשטיין: "דרעי מעולם לא הביע חרטה פומבית ונמנע מלקיחת אחריות וכן מהתחייבות לשנות את דרכיו". יחד עם כל ההצהרות המרוכזות והחמורות האלה יצטרכו שופטי בג"ץ להחליט מה עמדתם נוכח אמירה ערכית, ולאו-דווקא משפטית, שמציג היועץ המשפטי, הקובעת כך: המינוי של דרעי עלול לפגוע ביחס של האזרח לשלטון ובאמון הציבור ברשויות השלטון. וינשטיין מצטט גם אמירה שקבע בעבר בית המשפט העליון, כי אם יכהן (בתפקיד ציבורי) מי שלקח שוחד, תהיה לכך השלכה "מרחיקת לכת על דמות השלטון בישראל, על תום לבו ועל הגינותו". אבל האמירה המשמעותית והחמורה ביותר שמביא וינשטיין כדי שלא תהיה טעות בהבנת עמדתו הנחרצת, היא, כי "העבירות שבהן הורשע דרעי הן מהחמורות בתחום השחיתות השלטונית, בהן עבירת השוחד, עבירות שפוגעות במבנה השלטוני ואין חולק כי יש עמן קלון". נושא הקלון - אשר במונחים לשוניים משמעותו: ביזיון, חרפה, מצב המסב לאדם בושה עמוקה - העסיק משפטנים ושופטים רבים בעבר, למרות שבמהותו המושג הייחודי הזה אינו שאוב מעולם המשפט, אלא מתחום המוסר. דוגמאות טובות להבנת המשמעות המוסרית של הקלון מופיעות בספר החוקים הישראלי פעמים רבות, אך האמירה אולי המדויקת ביותר בנושא זה מצויה בהגדרה שהציג באחד מפסקי דינו שופט בית המשפט העליון בעבר, חיים כהן, שכתב כך: "הקלון הוא פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, וממילא אין הוא ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם". סביר להניח, כי שופטי בג"ץ שידונו בעתירה של התנועה לאיכות השלטון נגד המינוי של דרעי יקראו בעיון רב את כל ההגדרות של המונח "קלון" וגם את חוות דעתו של וינשטיין, וישקלו בכובד-ראש את מכלול הטיעונים של מי שיגן על מינוי דרעי לשר בממשלת נתניהו. במצב שכזה אי-אפשר להוציא מכלל אפשרות שבג"ץ יפסוק שאין זה ראוי שדרעי יכהן בתפקיד שר. מבחינתו של נתניהו התוצאה הפוליטית של החלטה כזו עלולה להוביל אל התסריט הגרוע ביותר. שהרי ברור מה יקרה אם אחרי פסיקה כנגד המינוי תחליט סיעת ש"ס לשבור את הכלים, לפרוש מן הקואליציה ולגרום לפירוק הממשלה, ואולי אף למהלך של בחירות חדשות, שרק האל שבשמיים יכול לדעת מה תהיה תוצאתן. ואולי, בסופו של דבר, למרות הכל וגם אם בג"ץ יפסוק נגד המינוי, יהיה דרעי החכם והמתוחכם מכולם, ויחליט כי מניעת מינויו תהיה ההזדמנות ליצירת מקפצה פוליטית שתשדרג את מעמדו לגבהים חדשים של עוצמה וכוח פוליטי. במצב שכזה הוא יפסוק את פסוקו ויאמר לציבור דבר פשוט: "הכל בידי שמיים. למרות שרבבות בחרו בי, רצון בורא עולם הוא שיקבע ולא בג"ץ יהיה הפוסק האחרון מי ראוי ומי לא". כדי לסייע לאל שבשמיים יוכל דרעי להציע לנתניהו פתרון מתוחכם: למנות במקומו לתפקיד שר הכלכלה את אריאל אטיאס שכבר כיהן בעבר בתפקיד שר. וכמנת "במקום" יודיע דרעי לנתניהו, כי הוא, הרב אריה דרעי, יוצב במקומו ובמעמדו של הרב עובדיה יוסף המנוח, כמורה הדור של קהילת ש"ס, כראשון לציון, כפוסק הבלעדי הכל-יכול, שבידיו תהיה תמיד, כחרב המתהפכת, היכולת לקבוע באיזו דרך ובאיזה מחיר כספי תצעד ממשלת נתניהו. התוצאה של מהלך שכזה תהיה חד-משמעית: במקום לכהן רק כשר הכלכלה, יהפוך דרעי לפוסק הדור של מדינת ישראל כשבידיו הבלעדיות השליטה המוחלטת בכל נושא ובכל תחום שייראה לו, וגם יזכה בסמכות לקבוע אם בכלל תוכל ממשלת נתניהו להתקיים או שתעבור מן העולם בהרף עין באותו רגע שתנוח עליו הרוח.