כמעט הכל נאמר כבר על מה שאנו חווים בחודשים האחרונים מאז שהוחלט להקדים את הבחירות בשלהי 2014, עבור דרך מערכת הבחירות, הבחירות עצמן והרכבת הממשלה. למי ששכח, מדובר בששה חודשים של דשדוש במקום, של בזבוז מיליארדים שנחוצים בהרבה מקומות אחרים ושל דיבורי סרק על מחירי הדמוקרטיה. איש עדיין אל אמר את המילה המפורשת שמסמלת את התקופה הזו באופן מפורש ואת מה שהיא מייצגת ביומיום במשך כל ימי השנה: בושה. בושה שמדינה מתקדמת, המתהדרת בהישגים יפים ששמה הולך לפניה בעולם, לא מסוגלת לעשות סדר בסיסי בביתה ומתפלשת בבוץ המרוח על פניה מבלי שניתן את הדעת על כך ומשמעויותיו. בנימין נתניהו נבחר לעמוד בראשות הממשלה בפעם הרביעית אבל נדמה כי הוא לא ראה ולא למד דבר מאז שעשה זאת בפעם הראשונה. הדרך בא הוא מתנהל מאז החליט על הקדמת הבחירות מבהירה בפעם המי יודע כמה כי למרות שהוא בעל הניסיון הגדול ביותר בין הפוליטיקאים המכהנים, בפועל נדמה כי הוא עדיין נמצא בטירונות וחושש מהרס"ר שמעבר לפינה. הוא נבחר פעם אחר פעם בהפרשים גדלים אבל זה לא לימד אותו כיצד עליו לשפר את "הופעתו". צריך לומר את הדברים בכל הבהירות ובכל הפשטות: ביבי נתניהו הוא אולי פוליטיקאי, אם כי לא מתוחכם במיוחד, אבל הוא לא מה שהיינו מצפים ממי שהיה והווה ראש ממשלה בישראל: מנהיג, אחד שמוביל ולא נגרר על-ידי כל מי שמנצל את חולשותיו. להלן, רשימה מתומצתת ומייצגת מהשבועות האחרונים כיצד הוא התנהל:

• רגע לאחר שהאיץ בתומכיו לצאת לקלפיות כי הערבים נוהרים לשם הוא נבהל מהתגובות, בעיקר בחו"ל, וזימן בדחיפות ללשכתו חבורה של ערבים מפויסים כדי להבהיר כי הוא בכלל לא כזה;

• בטקס ערב יום השואה כאשר הישישים שעוד חיים בינינו המאזינים לו נאבקים בכל ימות השנה על דברים בסיסיים כדי להתקיים הוא המשיך במנטרה שלו על האיום האירני.

• בטקס הר הרצל ערב יום העצמאות שבמרכזו יו"ר הכנסת ולמחרת בטקס פרס ישראל נשמע "דבר ראש הממשלה" - מופעים חריגים גם כי דבר בעל חשיבות לא נשמע בהם.

• יום לאחר הפגנת ההמונים של העולים האתיופים הזדרז ביבי להזמין ללשכתו את החייל האתיופי שהכאתו הייתה הסיבה להן והבטיח קבל עם ועולם כי הוא הולך לפתור את בעיותיהם. נראה ונשמע כי עד אותו רגע הוא לא ידע כי יש בעיה עם קליטתם של העולים האתיופים שנמשכת עשרות שנים. בקיצור, ביבי בתפקיד האח הגדל.

ויש גם את ביבי בקרקס: תהליך הקמת הממשלה הרביעית שלו. מהרגע שהכריז לאחר נצחונו הגדול בבחירות כי הוא ממהר להקים עם השותפים הטבעיים ממשלה לאומית חלפו חודשיים ימים! חבל הזמן נמתח מעל ומעבר למקובל ולמצופה אפילו ברוח החוק. ומי באותה ממשלה לאומית ? יהדות התורה שהיא מפלגה המסרבת להיכנס לממשלה כדי להימנע מלהישבע אמונים למדינה. וכיצד ניתן להסביר את הנאמנות הלאומית כאשר איש לא סומך על רעהו ורק דואג לאינטרסים שלו לפני האינטרסים הלאומים. ושיא השיאים: חוסר אמונו של ראש הממשלה בחברי מפלגתו שלו! אחרת כיצד ניתן להסביר את מהלכו לשנות קודם את חוק יסוד הממשלה כדי לאפשר הגדלתה לפני שהוא בוחר בשרים ומשביע את ממשלתו? והוא מתח את חבל החוק עוד יותר כאשר הממשלה לא הוצגה לאחר שהוא הודיע לנשיא שעלה בידיו להרכיבה. והעם צופה במתרחש בעיניים כלות ותוהה איך מונעים את הביזיונות הללו אחת ולתמיד. ביבי חוזר על המנטרה כי הוא נאלץ לפרק את הממשלה הקודמת כי "שתו לי אכלו לי" - הוא אומנם הצביע בעד גיוס החרדים והטלת עונשין על המשתמטים, הוא הצביע בעד מע"מ אפס על דירות, הצביע על תקציב המדינה - אבל כל זה הוא עשה כי לפיד כפה את זה עליו. כאילו לא הוא היה ראש ממשלה. טירונות, אמרנו. ספק אם בינו לבין עצמו ערך ביבי חשבון נפש כיצד למנוע שזה לא יקרה לו שוב בעתיד. במקום זה הוא נתן ונותן יד לבזבוזים כספיים בלתי נתפסים שאין בהם כל תועלת !! שום תועלת אמיתית לא תצמח לנו מהמשך הדשדוש בביצה המעיקה של שיטת בחירות שלא הניבה ממשלות יציבות במשך שנות דור. עם פיזור הכנסת הקודמת ומאז כתבתי ואני חוזר על כך גם עכשיו: דבר לא ישתנה כאן באופן יסודי ללא שינוי שיטת הבחירות הנוכחית. חד וחלק. השיטה הנוכחית היא מחלה חשוכת מרפא ושום תרופת פלא לא תועיל. ביבי, בניגוד לתדמית שטיפח בשקידה, לא היה אף פעם קוסם פוליטי אלא מי שידע לנצל הזדמנויות של הרגע. כראש ממשלה ותיק מאוד מותר לנו האזרחים לקוות שהוא מסוגל, מוכן ורוצה לחשוב מחוץ לקופסה. הפורענות כבר כאן. ביבי, את הגרעין האירני אין ביכולתך לעצור למרות הרטוריקה המשובחת. את שיטת הבחירות הפנימית שלנו יש ביכולתך לקדם. תפשיל שרוולים.