מאז הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 ממשיכה ההנהגה של הרשות הפלשתינית, כמו זו של מרבית מדינות ערב, להפיח בפלשתינים תקוות שווא בנושא "זכות השיבה" לכפריהם ולעריהם בישראל. זוהי גם הסיבה לכך שמיליוני פלשתינים ממשיכים להתגורר במחנות פליטים ביהודה ושומרון, ברצועת עזה, בלבנון, ירדן וסוריה. במקום לסייע לפליטים ולעודד אותם לשקם את חייהם ולבנות את עתידם, ממשיכים מנהיגים ערביים ופלשתינים לבקש מהם להישאר במחנות, כשהם מבטיחים להם שישובו לבתים של סביהם והורי סביהם בתוך ישראל.
אחרי 67 שנה, חוששים מנהיגים ערבים ופלשתינים לעמת את הפליטים עם האמת, שרובם, שלא לומר כולם, לעולם לא ישובו לערים ולכפרים בישראל שכבר אינם קיימים.
כשב-2012 "טעה" נשיא הרש"פ מחמוד עבאס ואמר כי
אינו דורש את הזכות לשוב להתגורר בעיר הולדתו צפת, גינו אותו פלשתינים מכל הקשת הפוליטית בחריפות על נטישתו את "זכות השיבה", ורבים אף כינו אותו "בוגד".
למעשה, עבאס יכול להאשים את עצמו על הזעם שעוררו דבריו בקרב בני עמו. אחרי ככלות הכל, הוא אומר לפלשתינים זה שנים רבות כי "זכות השיבה" היא "קדושה" וכי לעולם לא יוותרו עליה. כלי התקשורת שלו, במיוחד ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו, מתייחסות דרך קבע לעכו, חיפה ויפו כאל "ערים פלשתיניות בתוך הקו הירוק".
בעקבות הגינויים החריפים שספג עבאס על הערתו בעניין צפת, הוא נאלץ
לסגת ממנה, בהכחישו כי היה בה משום הסכמה לוותר על זכות השיבה. הוא הבהיר כי:
"דברי על צפת ביטאו עמדה אישית. אין הם מצביעים על ויתור על זכות השיבה, היות שאף אחד אינו יכול לוותר על זכות השיבה, מפני שניסוחן של כל ההחלטות הבינלאומיות, הערביות והאיסלאמיות קובע כי יש למצוא פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים המתבסס על החלטה 194 של האו"ם, כשהמילה 'מוסכם' הכוונה להסכם עם הצד הישראלי".
צפירת אבל למשך 67 שניות מאז, כדי להימנע מביקורת נוספת, נמנעו עבאס ומנהיגים פלשתינים אחרים מלדבר על הנושא הרגיש. העיתוי היחיד שבו הם מעלים את הנושא הוא כשהם קוראים לפלשתינים לציין את "יום הנכבה" ביום העצמאות המציין את ייסודה של מדינת ישראל.
יום הנכבה מצויין כל שנה ביהודה, שומרון ורצועת עזה בעצרות ותהלוכות, שבהם דוברים ומשתתפים מדגישים כי לעולם לא ינטשו את החלום לשוב לכפריהם ולעריהם בתוך ישראל. ביום זה מחזיקים פלשתינים רבים מפתח, שהוא הסמל של "זכות השיבה". חלקם, כמו חמאס, גם חוזרים על הקריאה להשמיד את ישראל.
ביו"ש הרש"פ היא האחראית לארגונם ולמימונם של אירועי "יום הנכבה" שלעתים קרובות הופכים להתפרעויות והתנגשויות עם צה"ל והמשטרה. ב-7 במאי השנה החליטה הרש"פ לציין שוב את "יום הנכבה" עם עצרות רבות. הממשלה הפלשתינית קבעה את היום ב-15 במאי, בכנותה אותו "יום לאומי כולל". היא מדרבנת את כל הפלשתינים להשתתף בעצרות, שבמהלכן תושמע צפירת "אבל" למשך 67 שניות - כמספר שנות קיומה של ישראל. כנסיות גם הן הודרכו לצלצל בפעמוניהן לאות "אבל" על הקמתה של ישראל.
הרש"פ גם
הורתה למשרד החינוך שלה להקדיש את שעת הלימוד הראשונה בכל בתי הספר להכיר לתלמידים את "זכות השיבה" לפליטים ואת ה"נכבה" הפלשתינית. בנוסף, היא הורתה לכל המטיפים במסגדים להקדיש את דרשותיהם במהלך תפילות יום השישי לנושא ה"נכבה". הממשלה הפלשתינית גם מתכננת עצרת גדולה ברמאללה לציון האירוע.
חמאס מצידו כבר קיים סדרה של
אירועים ברצועת עזה כ"אבל" על ייסודה של מדינת ישראל. אחד האירועים כולל הזמנה של פלשתינים לבוא אל הגבול עם ישראל ולראות את "פלשתין הכבושה" דרך משקפות מיוחדות.
באירוע הכריז מנהיג בחמאס אחמד באהר כי ארגונו מכין 100 אלף לוחמים "לשחרור פלשתין". הוא הוסיף כי "קבוצות ההתנגדות ימשיכו לשאת נשק ולא יוותרו על ארצנו ועל המקומות הקדושים. יש לסלק את הכיבוש הישראלי. אף אחד אינו רשאי לוותר על זכות השיבה או לעשות ויתורים כלשהם ביחס אליה. מי שייפר איסור זה, יבצע עבירה של בגידה במולדת".
חמאס לפחות כן ביחס לכוונותיו להשמיד את ישראל ולהחליפה במדינה איסלאמית. אבל הנהגת הרשות הפלשתינית ביו"ש ממשיכה לרמות ביחס לבעיית הפליטים לא רק את בני עמה, אלא גם את הקהילה הבינלאומית.
בהעניקם חסות, מימון ועידוד לפלשתינים לצאת לרחובות כדי "להתאבל" על הקמתה של מדינת ישראל ולהישאר מחויבים ל"זכות השיבה", עבאס ופקידיו ברמאללה אינם נוהגים כלפיהם ביושר. אין ספק שהם פוחדים לומר לבני עמם כי ישראל לעולם לא תתיר למיליוני פלשתינים להתגורר בתוך גבולותיה. הם פוחדים עוד יותר להודות בפני הפליטים כי מנהיגים ערביים ופלשתינים משקרים להם מאז 1948, כשהם מבקשים מהם להישאר במחנות שלהם בהבטיחם כי יום אחד הם אכן ישובו לכפרים ולבתים שכבר אינם.
אם וכאשר יתחדשו שיחות השלום בין ישראל והפלשתינים, לא יוכלו מנהיגי הרש"פ לבצע שום ויתורים בסוגיית הפליטים, ביודעם כי בני עמם לא יסכימו לשום ויתורים ביחס אליה. גם בכך יוכלו מנהיגי הרשות להאשים אך ורק את עצמם, שכן במשך שנים דאגו להקצין את הלכי הרוח בקרב הפלשתינים לדרגה כזאת שכל ויתור לישראל בנושא נתפס בעיניהם כ"בגידה במולדת". זוהי העמדה לא רק בנושא הפליטים, אלא גם בעניינים אחרים, כמו פתרון-שתי-המדינות. עבאס וכל מנהיג פלשתיני בעתיד לא יוכלו להגיע לפשרה עם ישראל, כשהרשות הפלשתינית עצמה ממשיכה לטפח רגשות כל כך אנטי-ישראלים.
