האם יהיה לערבים צבא משותף

שאלה זו מעסיקה ללא הרף את התקשורת הערבית, מאז שהועלתה הצעה כזאת בכינוס של הליגה הערבית שהתקיים בשארם א-שייח' במארס 2015. מזכיר הליגה נביל אלערבי הודיע בסיום הכינוס כי בכוונת הליגה להקים פיקוד מאוחד לכוח צבאי ערבי משותף, מעין נאטו ערבי. ב-22.4.15 התכנסו רמטכ"לי צבאות-ערב בקהיר כדי לדון בהתוויית המבנה של הכוח המשותף, עקרונותיו, פועלו ומימונו. גם נקבע כי ראשי מדינות-ערב יאשרו את הקמת הכוח המשותף תוך 3 חודשים. החלטה זו נתקבלה למרות כשלונם של כל ניסיונות העבר, מאז 1920, להקים כוח כזה. אך יש להביא בחשבון שמצבן האסטרטגי של מדינות ערב בימים אלה שונה תכלית שינוי מזה שהיה בעבר, ולכן הסיכוי להקמת כוח כזה אינם מבוטלים, למרות המחלוקות הקיימות בזירה הערבית הפנימית. זאת, משום שרוב מדינות ערב חשות את הסכנות המאיימות על עצם קיומן ועל אוצרותיהן הטבעיים, והן מונות אותן אחת לאחת. דוגמה אחת מיני רבות לפרסומים ברוח זו הוא מאמר בעיתון "אלסיאסה" הכוויתי (7.5.15) שבו קובע הכותב מפורשות כי "יש צורך להגן על האינטרסים של מדינות ערב מפני הסכנה של דאעש, האיום האירני והג'יהאדיסטים הקיצוניים". ראייה לכך היא שבן-לילה פעלו 8 מדינות ערביות, ובראשן סעודיה ומצרים, ובתמיכתן של טורקיה ופקיסטן שאינן ערביות, נגד החות'ים שפועלים בתימן בסיועה של אירן. מעטים מאוד קושרים את הקמת הכוח הערבי המשותף לבעיה הפלשתינית. מזכיר הליגה הערבית אלערבי נשאל בסיום הכינוס של הליגה הערבית, אם הכוח המשותף יופעל לטובת הבעיה הפלשתינית. לדבריו, "פעולה כזאת פירושה מלחמה כוללת, וזה מחייב את החלטת הממשלות". ושר החוץ המצרי סאמח שוקרי גם הוא הדגיש כי משימתו של הכוח המשותף היא התערבות מהירה לסיכול סיכונים מיידיים, כגון הטרור בסיני, בלוב, בתימן ובסעודיה. למרות דברי ההרגעה, על ישראל להביא בחשבון את התסריט החמור ביותר, ולהתכונן לו במקרה שמישהו יתפתה להפעיל כוח כזה נגדה. זאת, גם אם הסיכוי להפעלת הכוח הערבי המשותף נגדה לקידום העניין הפלשתיני נראה קלוש.

מן הפרת ועד הנילוס

אחת הבדותות הנפוצות בעולם הערבי היא שעל אחד הקירות של הכנסת טבועה הסיסמה: "מן הפרת ועד הנילוס, זאת אדמתך ישראל". לא הועילו להפריך אותה גם ביקוריהם של עיתונאים ערביים בכנסת, ושל משלחת הפרלמנט המצרי שבאה בעקבות ביקורו של סאדאת, שלא מצאו כמובן זכר לסיסמה האמורה. בהשראתה, נכתבים בעיתונות הערבית בימים אלה מאמרים שעיקר טענתם היא כי ישראל שואפת לשאוב אליה את מי הנילוס. לדוגמה, הסופר עאטף אלמצרי במאמרו בעיתון "אלערב" (6.5.15): "באוניברסיטת סוהאג' במצרים נערך לאחרונה כנס בינלאומי במשך 3 ימים על 'עתיד ביטחון-המים של מצרים'. נושא הרצאתי היה 'מי הנילוס במחקרים הישראלים'. הדגשתי כי מי הנילוס מהווים מרכיב אסטרטגי בסכסוך בין ישראל למצרים. זה החל בפרויקטים של הרצל משנת 1902, שמגמתם היא שאיבת מי הנילוס למדינה הציונית וגם לפלשתינים "בנוסף, פורסמו מחקרים רבים בישראל באותה מגמה...והכוונה היא פתרון בעיות המים באדמות הפלשתיניות במסגרת אזורית". עד כאן דברי החוקר המצרי שמשקפים את חששותיהם של הערבים בנושא המים. אלא שלישראל יש עובדות מוצקות הנוגדות את הטענה הערבית. ישראל אינה סובלת ממחסור במים, ועתידה אינו עוד תלוי במפלס הכינרת, אם זה יעלה או ירד בס"מ אחד. ואם יחסרו לה מים, אין שום בעיה: יוקמו עוד מתקני המתקה לאורך החוף שעלות המים שיפיקו הרבה יותר זולה מעלות המים שיישאבו מהנילוס או ייובאו מטורקיה. אפילו מפעל ההמתקה שיוקם מדרום לים המלח אינו מיועד לישראל, אלא לירדן הצמאה, והוא אמור לספק לה בשלב ראשון 800 מיליון מ"ק מים בשנה. חשוב להבהיר אחת ולתמיד כי גם שיתוף הפעולה בין ישראל למדינות אפריקה, כמו אתיופיה, בתחום מפעלי המים, אינו מכוון לשאוב מים מיבשת אפריקה לישראל, אלא פועל לטובת מדינות אפריקה בלבד, וכי ישראל מקפידה על עקרון אי-פגיעה בזכויות המים של אף מדינה. העברת מסרים אלה לעולם הערבי, לעמים ולהנהגות כאחד, מוטלת על כלי ההסברה בערבית של משרד החוץ וגם אחרים. תהיינה סיבותיו של המחדל בתחום זה אשר תהיינה, הוא אינו נובע מהעדר טיעונים נכונים ומשכנעים.

"שייקספיר היה ציוני"

סטיבן גרינבלט, פרופ' אמריקני לספרות, סיפר במאמר ("ניו-יורק ריביו אוף בוקס", 22.4.15) כי "קיבל הזמנה מאוניברסיטה בטהרן להשתתף בכנס בינלאומי שנושאו יצירותיו של וויליאם שייקספיר. הכנס מתקיים נוכח טענת המשטר כי יצירותיו של שייקספיר נכתבו בהשראה ציונית". נושא הכנס עורר תגובות לעג וגינוי גם בעיתונות הערבית. כך כותב מוחמד אלרומייחי, עורך הירחון "אלערבי" ומרצה באוניברסיטת כוויית, במאמר בעיתון "אל-שרק אל-אווסט" (25.4.15): "מי שאינו מאמין לדבר ההזוי הזה, שיעיין בעיתון הנ"ל. המשטר האירני שסיסמאותיו וסמליו שאובים מן המשטר ההיטלריסטי-נאצי, כגון הרמת יד ימין והשמעת סיסמאות השטן הגדול והשטן הקטן, מקיים כנסים בינלאומים כדי למכור סחורה מקולקלת שנכשל להאכיל בה את העם האירני". דברי ההבל של האיותאללה מזכירים את דברי מועמר קדאפי ששייקספיר הוא ערבי במוצאו, וכי היה שליט עיירה בדרום עירק על גבול כוויית בשם שייח' אלזובייר. זאת ועוד, ברור שכוונתם של שליטי אירן בהמצאתם זו היא להכתים את הציונות. אלא שכתבי שייקספיר נחשבים לאחד השיאים ביצירה הספרותית העולמית. מכאן ששליטי אירן באטימות מוחם משיגים את ההפך ממה שהתכוונו, בבחינת "באו לקלל ונמצאו משבחים". זה 36 שנה שהמשטר האירני איבד זמן יקר והביא על עמו שאול ואבדון, ולכך אין הולמת יותר מאמירתו של שייקספיר: "איבדתי את הזמן, עתה, הזמן מאבד אותי".