במספר אוניברסיטאות בישראל פעילים לא-מעט אקדמאים שמאלנים קיצוניים-רדיקאליים, המטיפים לסטודנטים את מרכולתם האידיאולוגית האנטי-ישראלית, גם במרחב הציבורי וגם בהרצאותיהם באוניברסיטאות שבהן הם מועסקים. אחד מאלה הוא פרופסור ניב גורדון, מהמחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת בן-גוריון, המתפרנס מעיסוק בנושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלשתיני.
כדי לממש את תפישת עולמו האידיאולוגית מצא ד"ר גורדון המכובד במת פעילות חשובה וחבר לארגון בשם BDS (Boycott, Divestment and Sanctions), שנוסד בידי ארגונים פלשתינים וארגוני שמאל רדיקאלי ישראלים. מטרתו של הארגון הקיצוני-שמאלני הזה להוביל חרם כלל-עולמי מדיני, כלכלי, אקדמי ותרבותי על ישראל, כולל הימנעות מהשקעות במדינה.
ד"ר גורדון איננו מרוצה מהתנהגותה ה"נוראה" של מדינת היהודים, כלפי "המיעוט הפלשתיני". וכיוון שלדעתו מולדתו אינה נוהגת בדרך הראויה במיעוט הזה, הוא פועל כדי לפרסם בעולם את עמדתו. כחלק מן הפעילות ההסברתית הזו, פרסם פרופסור גורדון לא מכבר מאמר ב"לוס אנג'לס טיימס" שבו קרא "להציל את מדינת ישראל מידי עצמה" ולהטיל עליה חרם על-רקע היותה מדינת "אפרטהייד".
למי שאינו יודע בדיוק את משמעות המונח הטעון הזה ראוי להסביר, כי בשפת האפריקנס הפירוש המקורי של המילה הוא "הפרדה", שרק לימים הפכה למילת גנאי נרדפת לגזענות, לאפליה ממוסדת, ולשלטון כוחני ובלתי מתחשב של מיעוט על הרוב.
שלוש מטרות יש לקמפיין שמוביל הארגון שפרופסור גורדון כנראה גאה להיות חבר פעיל בו:
- א. סוף ל"כיבוש ולקולוניזציה של אדמות ערביות" וגם "הריסה של חומת ההפרדה שהקימה ישראל". ב. הכרה ישראלית ב"זכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים של ישראל, עד כדי שוויון מלא". ג. כיבוד, הגנה וקידום של "זכויות הפליטים הפלשתינים לשוב לבתיהם (זכות השיבה), כפי שהוחלט בעצרת הכללית של האו"ם 194".
לפטור אותם מעונשו של זה ניב גורדון איננו הישראלי היחיד במסגרת הארגון והקמפיין. פעילים אחרים: הארגון השמאלי-רדיקאלי "קואליציית נשים לשלום", חברת הכנסת
חנין זועבי וגם ההיסטוריון
אילן פפה שבמשך 23 שנה היה מרצה באוניברסיטת חיפה. בשנת 2007 עזב פפה את ישראל ועבר לבריטניה, שם הוא מרצה בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת אקסטר. גם פפה, כמו גורדון, פעל במשך שנים להחרמת מדינת ישראל כשם שהוחרם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
פרופסור גורדון גם איננו סתם חבר סגל האוניברסיטה המביע את דעתו במסגרת
חופש הביטוי האקדמי. כמו לא מעט מהוגי דעות שמאל קיצוניות, גם הוא נאבק בכל רחבי העולם כדי לשכנע את מי שמוכן להאזין לו, שכל הפלשתינים הם ממש "צדיקים גמורים" ואילו הישראלים "הנבזים" הם אלה המתעללים בעם הפלשתיני ועושים ככל יכולתם כדי לגרום להמשך הסבל והייסורים של "פליטי הנכבה העקורים" וצאצאיהם.
אני מאמין שניב גורדון דוגל באמת בדעה שהכרח להטיל חרם מוחלט על ישראל ואפילו מוכן לצאת למלחמת חורמה נגדה. אבל אם בחרם של גורדון רודף הצדק ושוויון הזכויות מדובר, ראוי שהוא יתקיים במסגרת של גזירה שווה. מטעמים של צדק טבעי, לא נראה לי הוגן שהסטודנטים הלומדים במוסד האקדמי המכובד הקרוי על שמו של
דוד בן-גוריון - שאולי אפשר לכנותו "יוזם גירוש הפלשתינים" ממולדתם ההיסטורית - חייבים להתייצב לשיעורים, כדי להאזין להגיגיו התמהוניים-משהו של המטיף גורדון, ולשתות בצמא את הגותו המפכה כמעיין שופע ביום שרב.
אם ההנהגה האקדמית של אוניברסיטת בן-גוריון מוכנה - בשם חופש הביטוי, או כחלק חיוני מהקניית הידע הנדרש כדי לקבל תואר - להקצות לפרופסור גורדון או לדומיו בסגל האקדמי שלה, במה שמעליה יוכלו להשמיע כל מה שליבם הסוער ירצה - יבושם לה. ואם מדינת ישראל שנגד עצם מהותה יוצא הקצף מבית מדרשו של הפרופסור גורדון מוכנה להמשיך ולממן את הבמה שמעליה משמיע האיש הזה את דברי הבלע שלו - יערב לה. אך מדוע חייבים להעניש את הסטודנטים?
אני מציע שהאוניברסיטה, מתוך מחווה של רצון טוב והתחשבות אלמנטרית, תודיע לסטודנטים המחויבים להאזין למטיף נגד הגזענות הישראלית, כי מעתה ואילך הם זוכים לפטור מעונשו של גורדון.
למרבה השמחה יש כיום לישראל שר חינוך חדש,
נפתלי בנט שמו, הדוגל בערכים לאומיים ובזכותו של עם ישראל לחיות בכל מקום במולדתו ההיסטורית. שר החינוך, במסגרת ות"ת והמועצה להשכלה גבוהה, אחראי גם על כל האוניברסיטאות וצריך להיות האחראי גם על התכנים שהן מקנות לסטודנטים הבאים ללמוד בשעריהן. נראה לי חשוב ביותר שאחד הנושאים הראשונים שיידרש לטפל בהם, יהיה איתור חברי הסגל האקדמי המלבים אש של חרם נגד מדינת ישראל. אנשים מן הסוג הזה, היורקים לבאר שממנה הם שותים, לא ראויים להיות מורי דור העתיד ואין לאפשר להם להיות מובילי השנאה למולדתם ולעמם על חשבון המדינה.
ולסיום: עצה קטנה לפרופסור גורדון. אם כל כך רע לו במדינת האפרטהייד שבה מאס, אולי עדיף שיבקש לעצמו במה הולמת אחרת להפצת דעותיו הפרו-פלשתיניות, כמו עמיתו לאידיאולוגיה האנטי-ציונית אילן פפה, ולמצוא לעצמו בית אחר במדינות הים. לחלופין הוא יכול לנסות ולבקש לעצמו מקלט רעיוני באוניברסיטת ביר זית. שם בוודאי יאזינו לו בנפש חפצה.
