המאורע הנשגב שהטביע את חותמו על קורות עם ישראל לדורות הייתה התגלותו של הקב"ה ומתן תורתו לעם סגולתו. התוועדות זו הייתה רבת רושם. הקב"ה הוריד את שכינתו כדי לתת את התורה לעמו במעמד מיוחד במדבר, על הר סיני.
עשרת הדברות שהשמיע הקב"ה לעם ישראל במעמד זה, גרמו לכך שמנשמה מזוהמת ומטומאת בית-עבדים קרבה ובאה שעת מתן תורה שבראה בנו בריאה חדשה וטהורה. הנשמה שהייתה טמאה בטומאת מצרים נזדככה ונטהרה והשפיעה שפע של אור עליון על עם סגולה. באותו מעמד נקבע והוטבע קלסתר פניו של העם לדורות עולם, כי לא רק ששים ריבוא שיצאו ממצרים היו באותו מעמד, אלא כל נשמות עם ישראל, עד סוף כל הדורות. לכן אנו מצווים לזכור מעמד זה זכירת עולם - זכירה לדורות. "יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב..."(דברים ד', י').
מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר בהר סיני ולא בארץ ישראל? ומדוע נעלם מאתנו גם זמן קבלת התורה שכן קיימת המחלוקת הידועה במסכת שבת (פ"ו, ב') בין רבי יוסי וחכמים על מועד קבלת התורה, האם ניתנה בו' סיון או בז' סיון. יש אפילו דעה בזוהר (שמות, קע"ז) שהתורה נתנה בג' סיון משמע שאין זמן קבוע לקבלת התורה, מדוע אם-כן לא נקבע זמן לקבלתה?
חוכמת התורה בהתייחסות לשאלה הראשונה מובא במדרש רבה לספר במדבר: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני, למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים בג' דברים נתנה התורה - באש ובמים ובמדבר. באש מנין? 'והר סיני עשן...'(שמות י"ט, י"ח). ובמים מנין? שנאמר 'גם שמים נטפו...' (שופטים ה', ד'). ובמדבר מנין? 'וידבר ה' אל משה במדבר...' (במדבר א, א'). ולמה נתנה בג' דברים הללו? אלא מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם. שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים' (ישעיה נ"ה, א'). דבר אחר: 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני ' אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה. לכך נאמר במדבר סיני" (פרשה א', פסקה ז').
מובן אם-כן מדברי המדרש, שכל מי שהוא אדם עניו שהיא אחת מהמידות המאפיינות את עם ישראל יכול לקנות את חכמת התורה, כי לכלל עם ישראל יש את הזכות ללומדה ולמוסרה לדורות הבאים.
במדרש תנחומא (חקת פרק כ"א) מוכח שהתורה ניתנה במדבר ולא בארץ ישראל כדי לא לגרום למחלוקת בין השבטים, שכל שבט יגיד כי בחלקו ניתנה התורה ולכן היא רק שלו. לכן ניתנה במדבר במקום הפקר, שבו יש לכל אחד חלק שווה.
מאורע עולמי תשובה נוספת ששמעתי מידיד יקר, אם התורה הייתה ניתנת בארץ-ישראל היהודים שהיו פזורים בארצות אחרות היו חושבים שהתורה היא נכס בלעדי של אנשי ארץ ישראל. כדי למנוע זאת, ושכולם יחושו שהתורה ניתנה גם לאנשי התפוצות, לכן ניתנה התורה במדבר.
כעת נבהיר את אי-הבהירות למועד חג השבועות, שלכאורה מדוע באמת לא ניתן לו מועד קבוע, הרי לכל חג או מאורע המצוין בתורה צוין יום בשנה. לדוגמא: ראש-השנה א' תשרי, יום כיפורים י' תשרי, סוכות י"ד תשרי, פסח, יציאת מצרים וכו'. האם מאורע עולמי כמתן תורה לא זכאי ליום קבוע וידוע? על כך מובאת תשובת המגן אברהם (או"ח סימן תצ"ד) שאין אנו אומרים בתפילה ובקידוש "יום מתן תורתנו" שבא לציין את היום המיוחד, כפי שאנו אומרים "יום הזיכרון", אלא "זמן מתן תורתנו", זמן לא קבוע שנע בין ימים שונים.
אומרים בשמו של רבי ישראל מסלנט שהתורה ניתנה ביום לא ידוע וגם במקום לא ידוע, לרמוז שהתורה אינה תלויה לא במקום ולא בזמן, שהיא למעלה מן הזמן ולמעלה מן המקום. לאמור, שבכל מקום בעולם ובכל זמן בתקופות השונות ניתן לקיים את התורה מבלי שהדבר יהיה מותנה במקום ובזמן. התורה אקטואלית תמיד ונגישה בכל מקום.
קיום מצוות התורה, מחוץ למצוות התלויות בארץ חובה לקיים גם בחוץ לארץ, אותן המצוות שאנו מקיימים בכל חג וחג אינם מעשים סמליים גרידא, הם מעוררים את כוחו הרוחני של אותו היום שחוזר מדי שנה בשנה בכל תפוצות הגולה. בסוכות כוח ההשגחה האלוקית, בפסח כוח הגאולה ובשבועות כוחה של תורתנו הקדושה.
