כולנו יודעים מתי אתה יודע שמכירים בך או שנהיית מפורסם במדינה הזאת - כאשר עושים על זה מערכון בארץ נהדרת. ובשבוע שעבר צחקו היוצרים על יחסה של החברה לעולים מאתיופיה, על הניסיון לחבק שהפך לחיבוק דוב. גם בכנסת דנו בנושא, ונדמה כי משהו התחיל לזוז בנושא הטיפול בצרכיה של הקהילה.
מה שהעלה על נס את סוגיית היחס המפלה של המדינה לעולים מאתיופיה הוא לא הסרטון שבו מכים השוטרים את החיילדמאס פקדה, אלא ההפגנה האלימה של בני העדה. שוב הוכח, שבמדינת ישראל רק מי שצועק, משתמש באלימות ומוכן להקיז דם (גם שלו, גם של אלו העומדים מולו) יזכה ליחס כלשהו. וראו איזה פלא ופלא: הכנסת מתחילה בדיונים, המפכ"ל דנינו באופן אישי מודיע על פיטורי השוטר המכה, אפילו אולי יעשו משהו בנידון, ומצבה של הקהילה הזאת ישתפר.
והנה סיפור קצת שונה שנחשף על-ידי עמיתי וידידי אלכס קוגן, מבכירי העיתונאים בכלי התקשורת ברוסית. עולה חדש מרוסיה, המתגורר בבת-ים, נעצר בברוטליות אחרי שהשכנה שלו העלילה עליו. השוטרים שהגיעו לביתו לא התחשבו בכך שהוא לא ממש מבין מה רוצים ממנו (בין היתר כי העברית שלו לא הייתה טובה), וירו בו בטייזרים, עצרו אותו, ואז הביאו לתחנה. שם הם התעללו בו במשך יממה שלמה: הכו אותו נמרצות, ירו בו שוב ושוב בטייזרים.
בבית המשפט התברר, השכנה שלו היא לא ממש אדם תמים, אלא עבריינית מטורללת, שהזעיקה שוטרים עשרות פעמים, המציאה סיפורים, התלוננה על מחצית מדיירי הבניין וכו'. השופט הורה לשחרר מידית את העצור, תוך כדי הטחת ביקורת קשה מאוד על המשטרה. ישר יעקובי, עורך דינו של הקורבן טען שהתעללות בעצור חסר ישע מזכירה לו את זוועות ימי הביניים, אבל לא הצליח לשכנע את האיש להגיש תלונה למח"ש. העולה שעונה כל-כך מפחד מהמשטרה, שמעדיף לא למצות עם המתעללים את הדין, אלא לשתוק. הוא אף עבר דירה מתוך חשש שהשכנה שלו תעליל עליו שוב ואז העינויים יחזרו על עצמם.
מדובר בסיפור מזעזע - אבל לא מפתיע. במחקר שערכו ד"ראלינה ברדץ'-יאלוב ומרינה גל ופורסם בתחילת החודש בעיתון
מעריב, התבררכי מידת האמון במשטרה בקרב דוברי הרוסית נמוכה מאוד כאשר 42% מביעים חוסר אמון וחוסר אמון מוחלט. הערכות נמוכות ניתנו גם ליעילות המשטרה בהגנה על אזרחיה, מקצועיותה, אינטראקציה עם השוטרים והשירות שהתקבל. בלטו במיוחד העמדה השלילית לגבי אופן הטיפול של משטרת ישראל בתלונות, כאשר 51% מהמשיבים שפנו לקבלת העזרה, סבורים כי לא קיבלו את הסיוע הנדרש. זאת ועוד: רוב העולים סבורים כי אין רציונל להתלונן על שוטר שנהג בצורה לא הולמת משום שבכל אופן לא ייענש. בנוסף רק 14.3% סברו כי המשטרה מתייחסת באופן שוויוני לכל אזרחי המדינה ו46% מעריכים, כי המשטרה לא מתייחסת לדוברי הרוסית וילידי ישראל באופן זהה. ואם זה לא מספיק, אז אחוזים גבוהים מאלו שנעצרו על-ידי המשטרה מדווחים, כי לתפיסתם היחס של השוטרים כלפיהם הורע בגלל שהיו דוברי רוסית.
עורך דין איגור גלידר, המתמחה בייצוג הנפגעים מאלימות משטרתית, מגלה את הנתונים הבאים: ב-2012 הוגשו למח"ש כ-2200 תלונות על אלימות משטרתית, רק 0.6% הסתיימו בהגשת כתב אישום. אפס שוטרים נכנסו לכלא. הם בעטו באנשים, ירו בהם בטייזרים, הטיחו את ראשם בקיר, שברו ידיים ורגליים - ואיש לא נכנס לכלא. גלידר מספר, שלעיתים קרובות באותם המקרים בו מח"ש לא רוצה אפילו להגיש כתב אישום הוא מצליח להוציא פיצויים מהמדינה (כלומר - מהכיסים שלנו). מצב אבסורדי: בית המשפט מבין שהשוטרים פשעו, בית המשפט מפצה את הקורבנות, ואילו הפושעים עצמם לא נענשים כלל וממשיכים במעשיהם הנאלחים.
ברור לכל בר-דעת, שהמפכ"ל דנינו פיטר את השוטר שהרביץ לאותו חייל לא בגלל האלימות המיותרת, אלא בגלל שכל המקרה תועד במצלמה. היו בתקופתו עוד כמה מקרים זהים, ותמיד דובר על משהו שקיבל הד תקשורתי. בלי זה לא היה לקורבנות סיכוי לקבל צדק, וגם הפושעים במדים לא היו נענשים כלל.
יתכן, שעד שלא יגיעו המים עד נפש, וכמה אלפים מצעירי קהילת העולים מברית המועצות לשעבר לא יהפכו את כיכר רבין לזירת קרב - לא ישתנה דבר. מה גם שמבחינת המספרים יש ל"רוסים" יתרון על "האתיופים" - בערך פי 10. דמיינו מה ייקרה, אם 15-20 אלף צעירים "רוסים", מגובים באלפיים "אתיופים" ירצו להראות לממשלה ולמשטרה שנמאס להם לסבול מאלימות של הפושעים במדים. מה יהיה אז? יכניסו כמה גדודי מג"ב על-מנת שיפרקו אותם במכות? יתחילו במלחמות היהודים המודרניות? יביעו זעזוע בפומבי?
או אולי נוכל להימנע מזה ונתחיל בכך, שהמשטרה והמח"ש ייעשו בדק בית ורציני ויתחילו לבער את נגע האלימות בקרב לובשי המדים? יתחילו להכניס לכלא את החלאות שמפוצצים אנשים מכות סתם כך? יחזירו קצת אמון באלו, שאמורים להגן עלינו, ישקמו את שמה של משטרת ישראל.
הייתי מאוד רוצה בכך.
