מידיעות רבות המגיעות מחו"ל אנו למדים כי המאבק על ה(אי) לגיטימיות של ישראל, מאבק חובק עולם, אותו מנהלים הפלשתינים, בשצף קצף, לעיתים גם בנבזות ובגסות, עתיד להתעצם כנראה בזמן הקרוב.
הם אומרים עכשיו לידידים המעטים שעוד נותרו לנו: הנה נבחרה בישראל ממשלה חדשה וקיצונית יותר מקודמתה. ממשלה ימנית יותר. ראו נא: נושא השלום איננו מצוי בקווי היסוד שלה, ולכן אנו מצווים, למען קידום המטרות שלנו, להחריף את המלחמה המדינית נגד המדינה הציונית בכל הכלים שברשותנו".
בית הדין הבינלאומי בהאג, מועצת הביטחון, ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א), החרם המתפשט על מוסדות אקדמאים ישראלים, על תיאטראות, חרמות מסוגים שונים, על כל מוצר או שרות הנושאים את חותם ההתיישבות מעבר לקו הירוק, כל אלה הם נושאים המשמשים לפלשתינים עוד ועוד כלים לעקור כל שביב של לגיטימיות מישראל. במניין הפעילויות שהזכרנו לעיל ספק אם ציינו 10% מ"סטוק" המזומן להם במחסניהם. עוד ידם של הפלשתינים נטויה.
אין שלום בין ישראל לפלשתינים, אף לא מראית עיין של שלום. קיימת רק אשלייה של שלום. הפלשתינים מנהלים כבר שנים מלחמה מדינית עזה נגד ישראל. עכשיו הם מאיימים בהחמרתה. מסתמנת מתקפה חדשה, שתשלב מוסדות בינלאומיים נוספים במאבק העיקש שהם מנהלים כדי להכריע את ישראל באופן סופי במאבק על הלגיטימיות שלה.
לצורך מתקפה נוספת זו לא בוררים הפלשתינים באמצעים. גם המגזר הערבי בישראל מגויס. מידי פעם זוכים הערבים אזרחי ישראל בעוד ניצחון קטן (או גדול, הכול בעיני המתבונן). דגלים פלשתינים ודגלי החמאס מונפים בריש גלי, בהתכנסויות ובהפגנות המאורגנות על-ידי סיעתם בכנסת, ועל-ידי גורמים ציבוריים במגזר. רגישותנו כבר נתקהתה עד כדי כך שישראל איננה מגיבה, גם לנוכח השתלטות עויינת, מחמירה והולכת, על קרקעות הלאום בנגב ובגליל. נשללה כמעט לחלוטין זכותם של יהודים לבקר בהר-הבית, זאת לאחר שביוזמת החזית האיסלאמית, הפלג הצפוני, "נוקו" (על-פי מושגיהם "טוהרו"), מרתפי הר-הבית (מ"הלכלוך הציוני"), משרידים ארכיאולוגיים בעלי חשיבות עצומה לישראל. באותה עת ממש מושתקים ביד ברזל ובאיומים גורמי אירידנטה (פירוד, הפרדות), שונים בקרב הציבור הערבי, בין אם מדובר בנוצרים, המבקשים, נואשות, סיוע מישראל, ובין אם מדובר בערבים מוסלמים אוהדי ישראל, שני מגזרים, אגב, משרתים גם בצה"ל. במקרים רבים הם נאלצים לברוח ממקומות מגוריהם לישובים יהודיים ואף לקיבוצים.
כל אותו הזמן ישראל שותקת. שותקת, שותקת... סביר להניח שאילו היה מדובר במלחמה "אמיתית", היינו רואים תמונה אחרת.
ואזכיר כאן רק על קצה המזלג מספר נושאי בסיס סביבם הייתה ישראל יכולה ואף חייבת לנהל מערכת הסברה יעילה ומכהה את שיני תעמולת הכזב הערבית, העולם המערבי וארה"ב ובמובן מדינות ערביות מסוימות, מדשנים את הרשות הפלשתינית בכל טוב הארץ. לפני מספר שבועות עיכבה ממשלת ישראל העברת כספי מיסים שהיא גבתה עבור הרשות הפלשתינית בגין חובה לחברת החשמל.
איש ציבור בכיר, שביקש לשמור על אלמוניותו, סיפר לי, כי בכירים בממשלת ישראל שאלו את אבו מאזן ועוזריו לא אחת, לפשר העובדה המוזרה כי ברשות לא מתנהלת כל עבודת פיתוח בהיקף סביר. לא נבנית תחנות כוח שתספק את צרכיה, (ללא טובות של ישראל, ובדיעבד תשחרר את ישראל מהעול המיותר הזה). בהעדר השקעות מתאימות במתקני ביוב, הביוב זורם ברחובות הערים (ומגיע בין היתר לנחלי ישראל ומזהם את מימיהם). אין סלילת דרכים וכבישים... ועוד. התשובה הייתה גיחוך על עצם השאלה. מדוע הם צריכים לבנות תחנת כוח השיב הנשאל בזחיחות הדעת, הרי ישראל מספקת את השירות הזה חינם ותחת לחץ בינלאומי? הרי הרשות אף איננה צריכה לבקש שירות זה מישראל...
ישראלים רבים שואלים את עצמם כמה כסף זורם לרשות הפלשתינית מחו"ל ובעיקר ממדינות המערב, מארה"ב וממדינות ערב.
ערוץ 10 אף קיים תחקיר מיוחד בעניין זה לפני ימים אחדים. על-פי הנתונים שנאספו, "זלגו" אל הרשות, במהלך עשר השנים האחרונות כ-35 מיליארד דולר, לא פחות. סכום עתק זה ניתן לרשות הפלשתינית ל"פיתוח כלכלי". מישהו ראה? מישהו שמע? עקבותיו של פיתוח זה לא נראים בשום מקום. גם אם נניח שהערכה זו מוגזמת, במעט, השאלה בעינה עומדת. איפה הכסף?
והתשובה שאין בלתה היא: בכיסים העמוקים של פרנסי הרשות הפלשתינית...ברצועת עזה המצב הקיים, מנקר את העיניים אף יותר.
במהלך מלחמת השחרור הגיעו לרצועת עזה, שצה"ל נמנע אז מכיבושה, כ-200,000 פליטים, בעיקר מאיו"ש. בשל העובדה כי הם והנוספים אליהם מחזיקים במעמד המקודש הקרוי פליטים, ובשל השתלטות אונרר"א על האיזור, הם פטורים מלעשות לעצמם. אונרר"א בונה את בתי הספר, אונרר"א בונה את בתי החולים... ולפיכך כל שקל, המגיע לידי החמאס, מופנה לבניית מנהרות, לטילים... אין לממשלת החמאס ברצועה כמו בגדה, כל עניין, לפעול כפי שממשל תקין וסביר פועל למען אזרחיו, גם בדברים הבסיסיים ביותר.
אם לצרור את כל האמור לעיל בצרור אחד של קוצים שניתן לעטר בו את ראשי שני המחוזות הפלשתינים, ניווכח שיש כאן כמות אגדית של חמרי הסברה מעולים. ויש עוד שלא הזכרנו (מדוע הנכבה האמיתית היא כביכול של הערבים? היכן הנראטיב של הנכבה האמיתית, היהודית, של מגורשי המזרח?).
שתיקת ממשלות ישראל לדורותיהן הופכת למחדל מצטבר שנזקיו עלולים להיות בלתי הפיכים. דווקא כאשר יש דיבורים על שלום, בעיקר בצד שלנו, אין מחדל חמור ממנו. יש לפנות לממשלת ישראל בדרישה להתעשת מהר ולהתחיל לנהל את הסכסוך בינינו לבין הערבים מתוך מודעות גדולה יותר גם להיבט קריטי זה.
