סביר מאוד להניח, כי מנהיגי ישראל לדורותיהם - מתוך אחריות עילאית לשלומם של המדינה ואזרחיה - הקדישו ומקדישים זמן ומחשבה לדיון בשאלה איך להיערך לקראת היום המתקרב והולך שבו יהיו בידי אירן נשק גרעיני ואמצעים בליסטיים לשיגורו לעבר לב גוש-דן. תרחיש של יום שחור כזה ובאיזו דרך להגיב עליו מציב בפני ישראל מספר שאלות עקרוניות. האחת: האם לפתוח במהלומת-מנע מקדימה על אירן נוכח איום משמעותי של מתקפה אפשרית? השנייה: האם להסתפק בחשיפת היכולות של ישראל כדי לייצר "מאזן אימה" שימנע מתקפה ממשית? השלישית: איך להגיב אם אירן תהלום בישראל ללא כל התרעה מוקדמת?
כיוון שהנושא הטעון הזה מעולם לא ניצב במוקדו של דיון ציבורי-תקשורתי פתוח בישראל, אפשר רק להעריך, מה באמת עושים מנהיגי ישראל כאשר הם דנים בתרחיש הזה. מתוך מה שפורסם בעולם כאשר התקיימו דיונים על אפשרויות העימות הגרעיני בין ארה"ב לברית המועצות, ניתן להעריך מה יהיו השאלות הנדרשות לישראל לצורך גיבוש מדיניות מעשית לדילמה הנוראה.
הנה מספר דוגמאות הנגזרות מן הניסיון שנצבר בימי המלחמה הקרה:
- מי בעל התפקיד הבכיר ביותר בממשל הקובע האם הגיע הרגע שבו אין מנוס מהכרה בעובדה שמדובר ב"איום קיומי" וכי זה הזמן ללחוץ על "הכפתור האדום"?
- מי, ועל בסיס איזו שיטה של בדיקת מידע ואימותו, מחליט שהגיע המועד להפעלת "האופציה הגרעינית"?
- בידי מי מצוי בפועל "הכפתור האדום" להפעלת התגובה? האם רק בידי ראש הממשלה או גם בידי מישהו המוסמך מטעמו כמו הרמטכ"ל למשל?
- במקרה שראש המערכת השלטונית "מנוטרל" מסיבה כלשהי ונבצר ממנו לקבל החלטה, לידי מי עוברת סמכות ההפעלה, ומי מוסמך לקבוע כי אכן נדרשת העברת הסמכות?
- מי הגורם המחליט לאיזו מטרה/מטרות לשגר את הטילים או את המטוסים נושאי נשק תגובת "יום הדין"? האם מדובר בצוות, או באדם יחיד?
- האם הוכנו מראש תרחישים המכסים את כל האופציות של מתקפת אויב - קונבנציונלית, גרעינית, ביולוגית או כימית?
- האם קיימת מערכת פיקוח ובקרה על החלטות המחליטים ועל הוראות ההפעלה? (השיטה המקובלת בעולם לפיקוח מן הסוג הזה מצויה ב"מערכת הבקרה הכפולה". לפי שיטה זו שני אנשים השייכים לשתי שרשרות פיקוד שונות, מחזיקים בידיהם שני מפתחות מקודדים נפרדים להפעלת המערכת. רק הפעלה מתואמת של שני המפתחות יכולה לאשר את ביצוע הוראת ההפעלה.)
- האם, בתקופה של חילופי שלטון, נבחנת המערכת ב"תרגול יבש" כדי לוודא שקיימת סינכרוניזציה מדויקת בין כל הפעולות ואין חשש של לחיצה שגויה על "הכפתור האדום" בידי פוליטיקאי לא מנוסה די הצורך?
ייתכן אולי שכל השאלות האלה אינן מעניינו של הציבור הרחב. לא תמיד יכולה "דעת הקהל" לקבוע מה טוב ומה רע למדינה ולתושביה, בוודאי שלא נוכח סכנת מלחמה, כיוון שלציבור הרחב חסר המידע המעמיק והמדויק בהשלכות ובמשמעויות הרחבות של שאלות מן הסוג הזה. אבל במסגרת יחסי חוסר האמון המהותי השורר במחנה הפוליטי בין העם לבין נבחריו המתחלפים לעתים תכופות, חשוב מאוד שאזרחי ישראל יידעו, בביטחון המרבי, כי עתיד קיומם מצוי בידיים מיומנות ונאמנות, בשאלה המכרעת של אפשרות הפעלת "הכפתור האדום".
הנוהג שהיה מקובל פעם להשתמש באמרות הפשטניות של "סמוך" ו"יהיה בסדר" כדי לפתור בעיות מהותיות - אסור שיהוה בסיס למדיניות. לכן ייתכן כי הדרך הנכונה ביותר הניצבת בפני השלטון היא להודיע לציבור החי בחששות הולכים וגוברים נוכח מלחמת האיסלאם המשתוללת בעולם כמו מחלה קטלנית, כי בידי ועדה מיוחדת של הכנסת - אולי ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון - שהרכבה האנושי והמקצועי יפורסם, תופקד האחריות לבדוק את החלטות הממשל והיערכותו ל"יום סגריר", כמו גם את דרכי תפקודו בתחום הרגיש והמסוכן הזה. כפי שנהוג בארה"ב, למשל. אם זה מתאים ונכון לדמוקרטיה האמריקנית, זה בוודאי צריך להיות טוב וראוי גם לנו.
