רבים סוברים שמשק חקלאי עובר בירושה ככל נכס אחר. מדובר בטעות: בהתאם לדין, נחלות במושבים שעל אדמה בבעלות רשויות המדינה, אינן מהוות חלק מהעיזבון. כלומר: נחלה כזו אינה נכללת בנכסים שעוברים ליורשיו של אדם מכוח חוק הירושה.
בשונה מנכסים רגילים, זכויות במשק חקלאי על אדמת מדינה אינן מוגדרות כזכויות קניין במובנן הטהור. זכות בנחלה מסווגת כזכות "בר-רשות", דהיינו: הרשאה להחזיק בנכס לתקופה ארוכה. ומקורה בהסכמים תלת-צדדיים מורכבים בין גופים מיישבים כגון רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומושבים שונים.
מרביתם של הסכמים אלה קובעים באופן מפורש, כי זכויות במשק חקלאי אינן מהוות חלק מעיזבונו של חבר המושב או האגודה השיתופית, ועל כן לא יוכל להוריש אותן באמצעות צוואה. בעת פטירתו יועברו זכויותיו בנחלה לבן או לבת הזוג הנותרים בחיים. באין בן/בת זוג, יועברו הזכויות ל"בן ממשיך" שנקבע על-ידי ההורים ושאושר על-ידי המוסדות הרשמיים הרלוונטיים.
אלא שהוראות מפורשות אלה אינן תמיד ידועות לבעלי הזכויות בנחלות וליורשיהם, ולבטח לא תמיד מובנות להם. אין זה סוד שמציאות החיים מזמנת לעיתים מחלוקות בין יורשים, ובכלל זה סביב נחלות חקלאיות ששווי הזכויות בהן עשוי להגיע למיליוני שקלים. בתי המשפט נדרשים אפוא להכריע בסתירות הקיימות בין דיני אגודות שיתופיות וירושה.
שאלה של מתח בין צוואה לרישום זכויות בספרי מושב עובדים נדונה באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת. ל-א' ולאשתו היו זכויות במשק חקלאי במושב באזור הצפון. האישה נפטרה בשנת 1975, וכעבור שנתיים א' נישא בשנית ל-ב'. בשנת 2005 א' ערך צוואה שבה הורה לחלק את הזכויות במשק בין ילדיו מהנישואים הראשונים לבין אשתו המנוחה.
בשנת 2010 הלך א' לעולמו, ובסמוך לאחר מכן נרשמה אלמנתו כבעלת מחצית הזכויות במשק, בהתאם להוראות החוזה התלת-צדדי החל במקום. אלא שילדי המנוח מנישואיו הראשונים עתרו לבית המשפט בתביעה לקבלת מחצית מזכויות אמם המנוחה במשק, וכן לקבלת חלקו במשק של אביהם המנוח.
בית המשפט סילק את התביעה על הסף (10.5.15). השופט אסף זגורי פסק, כי אינו מוסמך לדון בתביעה, מן הטעם הפשוט שמענה לטענות הילדים, המופנות למעשה כלפי הגופים המיישבים שרשמו את האם החורגת כבעלת הזכויות במשק, יכול להינתן רק בידי בג"ץ. כעולה מכתב התביעה שהגישו הילדים, הם תקפו את חוקיות ההסכמים התלת-צדדיים ותפקוד הגופים המיישבים מכוחם, שכאמור רשמו את האלמנה כבעלת הזכויות במשק. בית המשפט לענייני משפחה, הבהיר זגורי, כלל אינו מוסמך לדון בשאלות אלה.
זגורי חזר על הלכות בית המשפט העליון שקבע לא אחת, כי לא ניתן להורות על חלוקת זכויות בנחלות באמצעות צוואה אם ההסכמים התלת-צדדיים שוללים זכות שכזו, ומשכך הוראות שכאלה בצוואות - בטלות. התביעה חויבו לשלם לאמם החורגת, למושב, לרשות מקרקעי ישראל ולסוכנות היהודית הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
