בסוף שנות ה-50' של המאה שעברה, נחשף הציבור בישראל לתופעת העיצוב הסקנדינבי. למען האמת ההיסטורית, היה זה ג'פרי טולמן עם מרכז המכירות "דניש אינטריורס", שתכולתו הדהימה את סוגדי הפורמייקה של ארץ ישראל הצנועה. אחר כך, ריבוי הנסיעות של ישראלים לחו"ל שהפגיש אותם תכופות עם ריהוט סקנדינבי, לא רק ביבשת אירופה, יצר אצל הישראלי "שגילה את העולם" חיבה לריהוט סקנדינבי. הופעתה של "איקיאה" בנוף הישראלי גרמה להילולה סוחפת ולתשומת לב שמתחריה היו חולמים עליה. מן הסתם נמצא בביקור ב"איקיאה" קמצוץ של אשלית ביקור בחו"ל, יותר זול בהרבה...
כיצד הם עשו זאת, ממה נובע יתרון המורשת הוויקינגית על הג'ניוס היהודי? המענה פשוט: הזמן פעל לטובתם של המעצבים הסקנדינבים. אך לא רק הוא. בפינלנד (כ-5 מיליון תושבים) ב-1931 עיצב אלבר אאלטו (ALVAR AALTO) ריהוט מבוסס על כיפופי עץ לבוד, שיוצר בהעתקים שונים במאות אלפי יחידות. בנורבגיה (כ-5 מיליון נפש) עיצב סוון איבר דיסטי(SVEN IVAR DYSTHES) ריהוט ישיבה הנמכר ברבבות. בדנמרק (כ-5 מיליון תושבים) עיצב ארנה יאקובסן (ARNE JACOBSEN) כיסא הנמכר בעולם במאות אלפים.
לדנמרק, נורבגיה ושוודיה שפות דומות המאפשרות תקשורת טובה ביניהן. משכבשה שוודיה את פינלנד, היו לארבע הארצות היסטוריה, מסורת ואורח חיים כמעט משותפים - חרף מלחמות ביניהן מדי פעם. שוודיה (כ-9 מיליון תושבים) עשירה יותר משכנותיה במשאבי טבע, בה התפתחה תעשיה כבר בסוף המאה ה-18, והיא הייתה המובילה במרבית התחומים במרחב הסקנדינבי. לה הבכורה בפיתוח הסגנון הסקנדינבי, והעולם המערבי זיהה בשוודיה את העדכנות והרלוונטיות של עיצוב מוצריה. לכן אתמקד בפיתוח העיצוב התעשייתי שהתחולל בה.
כבר ב-1845 נוסדה בשוודיה אגודה לשיתוף אמנים בתעשיות. ב-1915 (כעבור 50 שנה!) התפרסם ספר שוודי מכונן בשם "יותר דברים נאים לחיי יום יום". היה זה ניצן לגיבוש זהות תרבותית שהתאפיין בשילוב של מסורת וחדשנות, להפקת מוצרים חדשניים, קלים ויפים, תוך שימוש בחומרים זמינים וחזרה על פרטים מסורתיים. שילוב זה השפיע מיידית על תעשיות הזכוכית והקרמיקה בשוודיה, ומוצריהם הוצגו בהצלחה רבה בתערוכות בעולם. ב-1930, בהשפעה גרמנית, הופיע בשוודיה סגנון פונקציונלי, לעומת הסגנון אשר שילב מסורת עם חדשנות. מאחורי הסיסמה "שימושי זה יפה" עמדה אידיאולוגיה סוציאליסטית, והוויכוח בין תומכי הסגנונות נמוג, כאשר בשנות ה-50' של המאה הקודמת אימצה שוודיה (ובמהרה גם שכנותיה) "אסתטיקה של הומניזם" הנוגדת את הסגנון המודרני.
העיצוב הסקנדינבי אינו מיקשה אחת, ואפשר לזהות בו לפעמים מוצרים שאינם מכבדים את יוצריהם. הוא אמור להפגין יושרה, אמינות, הקפדה ודיוק בפרטים, נגישות לאמנות מיושמת ופשטות להבנת מסריו.
תעשיות סקנדינביה עברו דרך ארוכה להשגת רוב המטרות האלה, ואילו אנו עדיין באמצע הדרך. מה מונע אפוא מישראל להפוך למעצמת עיצוב, לא פחותה ממעצמת היי-טק? המשאב הראשי שלנו הוא הראש היהודי - הבה נשתמש בו, גם אם אין לנו יערות ומפלי מים כמו להם.
לפיתוח עיצוב תעשייתי לא נדרשות השקעות בתשתיות, בבנייה, במיכון לייצור ובחומרי גלם. כידוע, איננו מפחדים מדרך ארוכה. מה שלקח לסקנדינבים 100 שנה, לנו ייקח 10 שנים - בתנאי שננהג כראוי בעידן הדיגיטלי. איני מדבר על טיפוח קבוצת אדם מיוחסת, אלא על מאמץ מערכתי ועל גיוס ארצי ממוקד, שבסיומו תהיה ישראל מעצמת עיצוב, על כל היתרונות הבאים עם שינוי הסטטוס.
המאמץ הנדרש הוא במישורים שונים:
במישור האקדמי - לחבר את הלמידה לעולם האמיתי של צרכני המוצרים והתעשיה האמורה ליצר אותם, לכל משך הלימודים. להקנות ידע מעשי ומבוסס על ניסיון מפי אנשי הנדסה וטכנולוגיה, וללמד את הסטודנטים לדבר בשפת התעשיה, במקום בסגנון מנופח עתיר מונחים "רוחניים". להבדיל מהוראת מקצועות אחרים שבהם יש אולי משמעות לתואר שני ושלישי, להוראת עיצוב נדרש ניסיון מעשי רב ולא דיבורים. מי שעבר את שנותיו בעיקר באקדמיה, אינו יכול ללמד עיצוב, בשל חוסר בניסיון מעשי (זאת הייתה גם גישת הבאוהאוז).
במישור התעשייתי - אנשי טכנולוגיה הבאים ללמד מהתעשיה, מקנים לסטודנטים שפה טכנית המכשירה אותם לתעסוקה בתעשיה. מפעל יצרני המעסיק עשרה עובדים ומעלה, זקוק לשירותיו של מעצב תעשייתי שיכול לתגבר צוותים שונים בעת צורך ולהציע פתרונות יצירתיים. מנסיוני בעבודה עם צוות יצרני למדתי כי כשמציעים פתרון עיצובי לתעשיין, הוא שואל כמה זה יעלה לו וכמה הוא ירוויח מזה. כשהתעשיה תקלוט מעצבים ואפילו תעודד צוותי עיצוב מפעליים, השאלות האלה תהיינה היסטוריה. זכיתי לראות מפתחי תוכנה שנועצים במעצב תעשייתי, ולא אופתע כשמנהלי קרנות סיכון יַתנו את כניסתם למשחק בשיתוף מעצב תעשייתי. חלק מן העולם עדיין סובר שישראל מייצרת בעיקר כלי פולחן. הבה נעמידם על טעותם.
במישור הממסדי - לבצע הזמנות מכל סוג של ציוד שעוצב בישראל ובוצע בישראל, בידי ישראלים. בתחילה יהיה קשה, אבל יתרגלו עם זמן. על הממסד לשמש דוגמה לכלל התושבים. אם הממסד יציג בפני הספקים איפיונים מחמירים (שכוללים עיצוב ישראלי) ולא יתפשר על איכויות ועלויות סבירות (כמו של ספקי חו"ל), יתרום "מבצע עיצוב" הכרוך בפחות יבוא גם יביא לשיפור המאזן המסחרי.
במישור האישי - בהיסטוריה של ארץ ישראל התבקשו לא פעם תושבי הארץ לקנות תוצרת ארצנו, ונענו לכך בשמחה. גם הפעם נדרש מסע הסברה, בכלים עדכניים: אינטרנט, הרשתות החברתיות ותקשורת מודפסת ומוקרנת, שמטרתו להרגיל את הציבור לבקש מוצרים מעוצבים בישראל, בידי ישראלים, במיוחד כשמנופפים מולנו באיומי חרם כלכלי.
תעשיות הביטחון של ישראל הן צרכן העיצוב הגדול בארצנו. הן תרמו רבות לחינוך המקצועי של המעצבים שעבדו עבורן, ומצידן נהנו מתרומתם של המעצבים לפיתוח יצירתי, ארגונומי, פונקציונלי ואסתטי. תוצרת מפעלים אלה נדרשת בכל העולם. אני חושב שזה נהדר לפגוש בבואך למילואים מכשיר קשר צבאי הדומה מאוד למכשיר ההקרנה/סטריאו שבביתך, ולדעת שרק מעצב טוב ידע לבצע קסם כזה. כבר נאמר.
