ריבלין קורא לביטול מוסד הנשיאות (ב')

לפני כחודש תארתי באתר זה את חלומי להתעורר לכותרת שכזו. כשקראתי על "ביקור הפתע" שערך נשיאנו רם המעלה בבית ספר גונן בירושלים הבנתי עד כמה חסר סיכוי חלומי זה מלהתממש. כמו-כן הבנתי כי מוסד פוליטי מיותר לחלוטין זה של ה"נשיאות" ימשיך להתקיים לנצח תוך זלילה מיותרת הגובלת בעוולה של מעל שישים מיליון שקל כל שנה. בתפקיד לא נחוץ וחסר מעש זה של "נשיא" קל מאוד למצוא זמן ל"ביקור פתע" בבית ספר. ראשית - אין זה יאה ואין זה נאה להופיע כך סתם כמו רס"ר משמעת וללא כל התראה להיכנס לכיתת תלמידים, תוך ביטול הנלמד באותו זמן והקדשתו לאורח מפתיע חסר נימוס, גם אם הוא נשיא. שנית - גם אם חשקה נפשו של נשיאנו להפתיע תלמידים ולאלצם להקשיב לדבריו באופן ספונטאני ו"מפתיע", מדוע אין הוא עושה זאת ללא פמליה שלימה של חסרי עבודה נוספים במוסד הנשיאות שדאגו מראש כי מיקרופונים ומצלמות יופיעו אף הם בהפתעה גמורה ובתזמון מדהים לתעד וגם לדווח לנו על "ביקור הפתע"? האם על כל אזרחי ישראל להמתין במתח שמא נשיאנו היקר יחליט לבצע ביקור פתע שכזה גם בביתם? האין זה סביר לבקש מהנשיא לחדול מנוהג לא מנומס זה לכפות על אחרים לארחו כאורח כבוד רק משום שכך הוא החליט? האין זה ראוי כי הזמן שיקדיש הנשיא לביקור הפתע הבא שלו יוקדש להרהור רציני באשר לנחיצותו של מוסד מיותר זה על ביקורי הפתע שלו? הואיל והנשיא לא טרח לבקש רשות מאיש ופשוט התייצב עם פמלייתו ותקשורתו בבית הספר גונן והואיל ו"מכובדות" מוסד זה הוטמעה במוחם השטוף של כל האזרחים, נאלצו כל התלמידים, המורים וההנהלה להתפנות מכל עיסוק ולהקשיב לנאום הפתע של הנשיא שנחת עליהם משום מקום. חשוב היה לו לנשיאנו להפתיע את התלמידים ולפנות לאומה כולה באמצעות התקשורת שהופיעה אף היא בבית הספר באופן כלל לא מפתיע. פתאום קם נשיא ומפתיע תלמידים בנאום שחשקה נפשו לשאת בנושא " יחסי יהודים וערבים " ואנו כולם יחד עם התלמידים חייבים לדעת מה חושב על כך נשיאנו... עיקר דבריו של נשיאנו הדי מוזר יש להודות, נמסרו לציבור בכותרת שהיא ציטוט מנאום הפתע שלו "לא אכפה לשיר 'נפש יהודי הומייה'". למיטב הבנתי אין הנשיא יכול לכפות או לא לכפות דבר שהרי הוא נשיא. גם לא שמעתי על איש הדורש מלא יהודי לשיר כי הוא בעל "נפש יהודי" הומייה או לא הומייה. כן שמעתי על אנשים המבקשים מלא יהודים לכבד את חייהם במדינת היהודים וכשהתקווה נישאת בפי יהודיה לא לשרוף את דגל המדינה ובוודאי שלא להכריז על "אבל" ביום הקמתה. לאלו המבקשים זאת לא טרח הנשיא לומר ולו מילה בנאום הפתע שהתחשק לו לשאת. נשיאנו היקר קרא לאומה (באמצעות כיתת תלמידים אקראית שנוצלה בציניות לצורך כך) לעשות הכל ל"קירוב בין יהודים וערבים". יפה ונחמד אדוני הנשיא אבל למה דווקא עכשיו ולמה באופן לא מכובד שכזה? אנו האזרחים יכולים לדלג ולא לקרוא את דבריך בתקשורת אבל מה חטאו תלמידי בית הספר גונן שנאלצו להקשיב בשקט ובנימוס לנאומך ההיסטורי כולו? ומדוע אתה אומר להם שאנו היהודים "דומים מאד" לאזרחי ישראל הערבים? האין אנו רואים במו עיננו כי אין אנו דומים כלל וכלל? ואף ונניח שאנו דומים מה נותן לך הזכות לשבת מולנו בפוזת נשיא ולאלץ את כולנו לשמוע על השקפתך בעניין זה של דמיון או אי-דמיון בין יהודים וערבים? למרות הכל ועל אף הסיכוי הקלוש לכך עדיין לא וויתרתי על חלומי כי יבוא היום בו תקום ותכריז על ביטולו של מוסד מגוחך זה. תוכל להקדיש שישים מיליון שקלים כל שנה למטרה הנעלה של "קירוב יהודים וערבים" שהטריד את מנוחתך במקום לחון אסירים ולנחות על אזרחים בביקורי פתע חסרי נימוס בסיסי.