כאשר קוראים את דבריהם של
יעקב צבן,
משה סובל ו
רבקה פרידמן-פלדמן בגזר הדין בפרשת טלנסקי, מתעוררת מיד השאלה: למה אולמרט לא הורשע כבר בסיבוב הראשון? דומה שבגזר הדין מאמצים צבן וסובל - שישבו בסיבוב הקודם - את דבריה של פרידמן-פלדמן, שהצטרפה רק לדיון הנוסף, ולפיהם בעצם היו צריכים להרשיע אותו כבר לפני שלוש שנים.
שלושת השופטים קובעים בהרחבה, שעצם קבלת הכספים מ
משה טלנסקי הייתה מירמה והפרת אמונים; שעצם החזקת הקופה הסודית אצל
אורי מסר יצרה עבירה כזאת; שההימנעות מדיווח עליה ל
מבקר המדינה היוותה קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כל אלו הוכחו כבר בסיבוב הראשון. אלא שאז סברו צבן, סובל והנשיאה
מוסיה ארד, כי העובדה שאולמרט עשה בכספים אלו שימוש פוליטי - מותירה את מעשיו בתחום האתי ולא בתחום הפלילי.
הקביעה הזאת עוררה תמיהות רבות. קודם כל, מה זה משנה? הרי הכסף התקבל, הוחזק, נוהל והוצא ללא דיווח. בעיצומו של הסיבוב הראשון קבע בית המשפט העליון, בעניינו של
אברהם הירשזון, שדגל שחור מתנוסס מעל תשלומים במזומן בעידן המודרני. אז התעלמו השופטים מקביעה זו; היום הם חוזרים עליה תוך שימוש באותן מילים - "דגל שחור".
שנית, בית המשפט התעלם אז מן העובדה, שאולמרט העמיד ערבות אישית לכיסוי חובותיו הפוליטיים. המשמעות: כל שקל שנכנס לקופה הפוליטית, הוריד שקל מההתחייבות הפרטית של אולמרט. במילים אחרות: כאשר טלנסקי נתן לאולמרט כסף פוליטי, הוא נתן לו למעשה גם כסף פרטי. ושלישית: אי-אפשר לצבוע כסף; איש אינו יכול לומר האם כסף פוליטי אינו מופנה לצרכים אחרים, במיוחד כאשר כל העסק מנוהל בסודיות מוחלטת.
את כל זה לא אמר בית המשפט בסיבוב הראשון. היום הוא אומר מהן הנסיבות לחומרה: "סכומי הכסף המשמעותיים; העברות הכספים החוזרות ונשנות; שמירת הכסף עם כספים נוספים במזומן בקופה הנסתרת המהווה סוד בין שלושה אנשי אמון; אי-דיווח לאיש; אי-רישום גלוי ומסודר; שימוש בכסף שלכאורה הוא כספי תרומות ללא כללים וגם לשימושים פרטיים. התנהלות כזו – הסתרה, אי-דיווח, אי-רישום – צובעת את הכסף בצבע בעייתי ומחמיר. החומרה מתעצמת עוד יותר כיוון שהכסף מנוהל על-ידי שר בממשלה, מי ששימש כממלא-מקום ראש הממשלה". כאמור, הדברים הללו היו יכולים וצריכים להיאמר כבר לפני שלוש שנים.