הקוזאק הנגזל

כאשר קוראים את דבריהם של יעקב צבן, משה סובל ורבקה פרידמן-פלדמן בגזר הדין בפרשת טלנסקי, מתעוררת מיד השאלה: למה אולמרט לא הורשע כבר בסיבוב הראשון? דומה שבגזר הדין מאמצים צבן וסובל - שישבו בסיבוב הקודם - את דבריה של פרידמן-פלדמן, שהצטרפה רק לדיון הנוסף, ולפיהם בעצם היו צריכים להרשיע אותו כבר לפני שלוש שנים. שלושת השופטים קובעים בהרחבה, שעצם קבלת הכספים ממשה טלנסקי הייתה מירמה והפרת אמונים; שעצם החזקת הקופה הסודית אצל אורי מסר יצרה עבירה כזאת; שההימנעות מדיווח עליה למבקר המדינה היוותה קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כל אלו הוכחו כבר בסיבוב הראשון. אלא שאז סברו צבן, סובל והנשיאה מוסיה ארד, כי העובדה שאולמרט עשה בכספים אלו שימוש פוליטי - מותירה את מעשיו בתחום האתי ולא בתחום הפלילי. הקביעה הזאת עוררה תמיהות רבות. קודם כל, מה זה משנה? הרי הכסף התקבל, הוחזק, נוהל והוצא ללא דיווח. בעיצומו של הסיבוב הראשון קבע בית המשפט העליון, בעניינו של אברהם הירשזון, שדגל שחור מתנוסס מעל תשלומים במזומן בעידן המודרני. אז התעלמו השופטים מקביעה זו; היום הם חוזרים עליה תוך שימוש באותן מילים - "דגל שחור". שנית, בית המשפט התעלם אז מן העובדה, שאולמרט העמיד ערבות אישית לכיסוי חובותיו הפוליטיים. המשמעות: כל שקל שנכנס לקופה הפוליטית, הוריד שקל מההתחייבות הפרטית של אולמרט. במילים אחרות: כאשר טלנסקי נתן לאולמרט כסף פוליטי, הוא נתן לו למעשה גם כסף פרטי. ושלישית: אי-אפשר לצבוע כסף; איש אינו יכול לומר האם כסף פוליטי אינו מופנה לצרכים אחרים, במיוחד כאשר כל העסק מנוהל בסודיות מוחלטת. את כל זה לא אמר בית המשפט בסיבוב הראשון. היום הוא אומר מהן הנסיבות לחומרה: "סכומי הכסף המשמעותיים; העברות הכספים החוזרות ונשנות; שמירת הכסף עם כספים נוספים במזומן בקופה הנסתרת המהווה סוד בין שלושה אנשי אמון; אי-דיווח לאיש; אי-רישום גלוי ומסודר; שימוש בכסף שלכאורה הוא כספי תרומות ללא כללים וגם לשימושים פרטיים. התנהלות כזו – הסתרה, אי-דיווח, אי-רישום – צובעת את הכסף בצבע בעייתי ומחמיר. החומרה מתעצמת עוד יותר כיוון שהכסף מנוהל על-ידי שר בממשלה, מי ששימש כממלא-מקום ראש הממשלה". כאמור, הדברים הללו היו יכולים וצריכים להיאמר כבר לפני שלוש שנים.

"הליך החקירה והמשפט הטילו צל כבד על חייו של אולמרט משך למעלה משבע שנים וליוו אותו יום יום, ושעה שעה וגרמו לסבל רב לו ולבני משפחתו. לטעמנו, די היה בכל אלו כדי להביא בהקלה בעונשו של אדם שהורשע בעבירות של הפרת אמונים, שנעשו לכאורה לפני כ-13 שנים" - לשון דובריו של אולמרט בתגובה על גזר הדין. התגובה הזאת מוכיחה, למי שעוד היה צריך הוכחה, שחובה להעמיד לדין את אולמרט על הדחת עד ושיבוש מהלכי משפט - עבירות שביצע לכאורה פעמיים: גם בעת משפטו בירושלים וגם בעת משפט הולילנד. אולמרט מנע, באמצעים כספיים, את עדותה של שולה זקן בשני המשפטים, ורק בשלהי משפט הולילנד היא התעשתה, חתמה על הסכם עד מדינה וסיפרה את גירסתה. אולמרט משוכנע שנגרם לו עוול בשל התמשכות ההליכים. אבל למה הם התמשכו? במידה רבה משום שהוא הדיח עדה ושיבש אותם! אם זקן הייתה חופשיה לדבר בשנת 2011, לא היה צורך בכל הסיבוב השני שנמשך כבר שלוש שנים. במילים אחרות: אולמרט שיבש את המשפט, גרם להארכתו - ועכשיו אומר שבגלל זה מגיעה לו הקלה בעונש. נשמע אבסורד? תקראו שוב את תגובתו. אולמרט צריך לעמוד לדין על ההדחה והשיבוש, משום שאלו עבירות חמורות שהעונשים המירביים המצטברים עליהן במקרה שלו מגיעים ל-24 שנות מאסר. קראתם נכון: זה חמור כמו שוחד וכמו מרמה והפרת אמונים. העובדה שאולמרט הוא נאשם סדרתי, וכעת גם מורשע סדרתי, אינה צריכה להוות סיבה להימנע מהאשמתו בעבירות הנוספות שביצע תוך כדי משפטיו הקודמים. אני יודע שעבריינות סדרתית היא סיבה להחמרה, לא להקלה.

זירת המלחמה של אולמרט היא מעתה רק בית המשפט העליון. הבה ונעשה סדר בשני ההליכים התלויים ועומדים שם.

• משפט הולילנד: אולמרט ערער על הרשעתו בקבלת שוחד והלבנת הון ועל עונשו - שש שנות מאסר. כל הערעורים נשמעו בסוף 2014 וכעת מחכים לפסק דינם של השופטים סלים ג'ובראן, עוזי פוגלמן, ניל הנדל, צבי זילברטל ויצחק עמית. זהו תיק רחב היקף ומורכב, והעובדה שג'ובראן עמד בראש ועדת הבחירות לכנסת ה-20 גורמת לעיכוב נוסף. אין הערכות מתי יהיה פסק הדין - לפני הפגרה (המתחילה ב-21.7.15) או אחריה (היא מסתיימת ב-5.9.15).

• פרשת טלנסקי: המדינה ערערה על זיכויו של אולמרט בפרשות טלנסקי וראשונטורס, אם כי בית המשפט העליון רמז בצורה ברורה מאוד שאינו מתכוון להתערב בנושא ראשונטורס. לאחר שמיעת הערעור, ותוך שפרסום פסק הדין מתעכב, ביקשה המדינה להחזיר את הדיון למחוזי לצורך גביית עדותה של שולה זקן. בית המשפט העליון נענה, וכידוע אולמרט הורשע בפרשת טלנסקי.

כעת חוזר התיק לערעור של ההגנה, כאשר יש צורך להחליף שניים משופטי ההרכב המקורי. הנשיא אשר גרוניס פרש, והשופט יורם דנציגר פסל את עצמו בשל ידידותו עם סניגורו החדש של אולמרט, איל רוזובסקי. מי שנותרו מההרכב המקורי הם ג'ובראן, פוגלמן והנדל. הנשיאה מרים נאור תחליט מי יצטרף אליהם; היא עצמה והמשנה אליקים רובינשטיין כבר הודיעו שלא יישבו בהרכב בשל היכרותם עם אולמרט.