מה צריכה מדינת ישראל לעשות כאשר מתברר לה, כי מדינות איסלאמיות עתירות הון - כמו קטר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות במפרץ הפרסי, כוויית, אלג'יריה, ואולי גם אירן - מממנות בחשאי והרחק מן התודעה הציבורית פעילות של גופים ישראלים חתרניים שמטרתם לערער את יסודות האמונה הציונית-לאומית שעליה מבוסס קיומה של המדינה? ומה צריכה המדינה לעשות כאשר מסתבר לה כי לא רק גורמי אויב תורמים מיליונים לפעילות החתרנית הזו, וכי מימון מזיק כזה מגיע לישראל גם ממקורות לא-אוהדים במדינות ידידותיות כמו: נורבגיה, בריטניה, שווייץ, גרמניה, הולנד ובלגיה ואפילו ארה"ב?
התשובה לשאלות אלה צריכה להיות ברורה: לפעול בנחישות נגד סוכנים מוסווים בתוכה המסתירים את מקורות המימון של פעילותם, או לפחות לחשוף לידיעת הציבור מי הם הגורמים האלה, מה מקור הכספים הזורמים אליהם ומה מטרתם. למרבה הצער, המדינה אינה פועלת בתקיפות כדי למנוע את הפעילות הזו ובמקרים מסוימים קיימים מוסדות שלטון ישראלים המסייעים, ביודעין או שלא ביודעין, לאלה הפועלים כדי לפגוע באינטרסים של המדינה. אחד הגורמים המסייעים באי-חשיפת המידע הוא רשם העמותות שהינו חלק ממשרד המשפטים.
"המידע אינו זמין" רוב הגורמים העוזרים לחתרני השמאל הישראלי, כמו "
שלום עכשיו", פעילים במסגרת של עמותות שעל-פי החוק חייבות כל שנה להגיש לרשם העמותות דוח על פעילותן, מי תרם להן וכמה. בדיקה קצרה מגלה דבר מפתיע. המידע על אודות "שלום עכשיו" המופיע תחת השם "ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל, מפעלים חינוכיים" אינו מעודכן ואינו נגיש. הדיווח האחרון על הפעילות של ש.ע.ל הוא לגבי שנת 2013. אך כאשר מקישים על תו ההפניה "מסמכים ואישורים" כדי לגלות את רשימת התורמים, מתקבלת התשובה כי "המידע אינו זמין". זה המצב גם לגבי השנים הקודמות. לעומת זאת, אין כלל רישום שהתקבל דיווח כלשהו משנת 2011. כלומר: מישהו דאג לכך שהמידע לא ייחשף. על-פי החוק, רק רשם העמותות מוסמך לא לגלות ידע החייב לעמוד לרשות הציבור.
והנה מסתבר כי סוף האמת להיחשף. במהלך בדיקה שערך רשם העמותות לפני מספר שנים, נאלצה "שלום עכשיו" להודות שהיא מקבלת מימון נאה ממספר ממשלות אירופיות, בהן, למשל, ממשלת נורבגיה - 800 אלף שקל, ממשלת פינלנד וגם
האיחוד האירופי - 451,598 שקל. בנוסף לכך העניקה ממשלת בריטניה ל"שלום עכשיו" 544,367 שקל "לצורך מעקב אחר הבנייה בשטחים". ואילו בשנת 2008 קיבלה שלום עכשיו סיוע מגורמי החוץ הבאים: שגרירות נורבגיה - 935,622 שקל, משרד החוץ הבריטי - 547,751 שקל, המכון ליחסי חוץ, גרמניה - 285,857 שקל ומשרד החוץ ההולנדי - 76,267 שקל.
"עקוב אחר מקור הכסף" אין חולק על כך שלתנועת "שלום עכשיו" מותר לארגן לעצמה, במסגרת החוק, תרומות מכל רחבי העולם כדי לממן את הפעילות, המוצדקת בעיניה. אבל בה במידה חובתה הדמוקרטית והחוקית של התנועה החוץ-פרלמנטרית הזו לחשוף לידיעת הציבור מי, באמת, תורם את הממון הרב הנדרש לפעילות הענפה של התנועה, כולל משכורות נאות המשולמות ללא מעט פעילים. משום מה חובה בסיסית זו כנראה אינה חלה על מה ש"שלום עכשיו" מוכנה לחשוף.
המידע המוסתר הזה משמש לפעילי "שלום עכשיו" חומת מגן הבולמת את האפשרות לדעת מי באמת הם התורמים העלומים האלה. בעולם של פענוח תעלומת פשע מקובל להשתמש באמרה Follow the money - "עקוב אחר מקור הכסף" - כשיטה לחשוף את הפושעים. באנלוגיה על אמירה זו אפשר לומר כי גם במקרה של "שלום עכשיו" חשוב לעקוב אחר מקור הכסף. שהרי מאחורי המילים "האיחוד האירופי", למשל, יכול להסתתר גורם עוין, שאינו מעוניין לחשוף את פעילותו האנטי ישראלית, שהרי אולי בכלל מדובר באירן?
חשוב שרשם העמותות הנתון לאחריותה המיניסטריאלית של שרת המשפטים
איילת שקד מ"
הבית היהודי" יחשוף את המידע. ואם המידע אינו מצוי בידו - חובתו לתבוע את הגילוי הנאות, ובמקרה של התחמקות ממילוי החובה הזו, לבטל את כל הזכויות המוקנות לעמותות, כדי שאור השמש ישזוף את הסוד ויהפוך את הכמוס לגלוי, וגם כדי שהצביעות לא תוכל לחגוג כשהיא מסתירה את האמת מאחורי סיסמאות חלולות של "שלום וצדק לשני עמים בשתי מדינות".
לא "כולם שווים בפני החוק" פרט למדינות אירופה שנציגיהן עלומי השם עוסקים בגיוס תרומות ל"שלום עכשיו" נחשף באחרונה, במסגרת הפעילות של עמותת "אם תרצו" (תנועת ימין ישראלית שמטרתה לפעול "לחיזוק ערכי הציונות בישראל") כי שני ארגונים פלשתינים - אגודת הרווחה (Welfare Association) והמרכז לפיתוח ארגונים לא-ממשלתיים (NGO Development Center) - מממנים פעולות פרו-פלשתיניות בישראל ובשטחים. הכספים להפעלת שתי האגודות האלה, שתקציבם השנתי נאמד בעשרות מיליוני דולרים, מגיעים ככל שנמצא עד כה ממדינות ומארגונים באירופה, ממדינות ערביות אויבות לישראל, בהן סעודיה, וגם מבנקים גדולים כמו הבנק לפיתוח איסלאמי (IDB), קרנות ערביות ל"סיוע חברתי" ועוד. ארגונים אלה מעבירים אחוז ניכר מהכספים שבשליטתם לפעילות בשטחים וחלק לפעילות של ארגונים ישראלים.
מבחינתה של ישראל, גם אם היקף העברת הכספים האיסלאמיים האלה לעמותות בישראל קטן יחסית - עדיין הוא יכול להיחשב למגע אסור עם סוכן של מדינת אויב. חובה על המדינה לטפל במסגרת החוקית הראויה בכל הגורמים האלה הפועלים לפגיעה ביסודותיה, ולהציג את המציאות בפני הציבור. אסור בשום אופן להסכים לכך שהכלל "כולם שווים בפני החוק" לא יחול על מפרי חוק.
