שיימינג. מעצם העובדה שהביטוי בלבוש כתיב עברי, כמושג לועז שהתאזרח וקנה לעצמו מעמד לגיטימי בעברית הרווחת המדוברת או הנכתבת בעיקר באתרי הרשתות החברתיות - מוכחת ההנחה כי מדובר במכה נפוצה שעד שלא דיברו בה לא חשה שאין לה שם, ומשפשתה דלתה לעצמה זיהוי מבארה של הלינגואה פרנקה האנגלית, והכל מבינים.
Shaming היא תחושה של אשמה השוקלת על כל מרחב אישיותו של האדם עד שהיא מדכאת בו אפילו את התקווה כי תהיה לו כפרה. Shaming הוא מה שחש קורבן ההתעללות המביישת בכל אמצעי, לא מה שהמתעללים חסרי הרחמים או חסרי היכולת להרגיש אמפתיה עם איש זולתי שותפיהם המתעללים עושים. Shaming היא הייאוש האוחז במי שאינו יודע לאסוף כוח להדוף את המביישים, הייאוש מפני הסיכוי להימלט מן הביזוי שפושה בחברה שאינה מכירה אותו אפילו כאש בקוצים.
Shaming הוא מעין הוצאה להורג בלי להרוג, ספיגת גזר דין שאינו מתבצע בהכרח, אבל שיש בו פוטנציאל לגבור עד כדי שיתוק רצון החיים עד כדי חבל, או ירייה, או גלולת קץ גואלת. Shaming אינו אפשרי אחד מול אחד. הוא מה שמרגיש אדם שהטילו אותו אחד מול כל העולם כולו הסופג בלי חשבון נפש את הרעל שהטיף האחד אל תוך עורקי הכלל. Shaming הוא מה שקורה לאדם שהשתילו בו ייסורים על חטא שמשקלו הסגולי הוא המספר פורה הרוש והלענה של המביישים באגודה גדולה של הוקעה סופנית.
מה קרה לנו שלא היה בה בלשוננו מילה המתארת את האסון הזה? מה קרה שלפתע הזדעקנו להביא אותה מבחוץ, לכתוב אותה בפייסבוק כאילו כבר רשמו אותה בקונקורדנציה העתיקה שלנו? האם חיינו בדורות בהם אי-אפשר היה להדיח אדם אל מותו באמצעות רשתות הנראות כדוברות אל מיליונים? האם אנחנו חיים לפתע בדור שזה אפשרי, שזה קורה, שזה פוגע, מדכא, מייאש, ממית, ומהר מהר צריכים אנחנו לשם עובר לדובר שיבהיר לנו מה אנחנו מסוגלים לעשות - ועושים כנראה פשוט מפני שאנחנו מסוגלים? Shame on us...!
