בשבוע שעבר נפל דבר בעולם המשפט. בית המשפט העליון דחה לחלוטין את תביעת הבדואים בגיבוי ארגוני השמאל בנושא אל-עראקיב. המקום הפך לסמל ולמוקד בעירה ביחס לכלל אדמות המדינה. הבדואים טענו לבעלות על קרקעות בנגב הצפוני מכוח "זכויות עתיקות", התובעים דיברו על "אדמות היסטוריות" שמהן נושלו, ושבעצם שבט אלעוקבי עיבד את האדמות האלה בתחילת המאה ה-19.
לעזרת התובעים נחלץ פרופ' אורן יפתחאל כעד מומחה שטען לקיומו של יישוב בדואי קדום בתחומי אל-עראקיב, אבל כל טענותיו נדחו. הן המחוזי והן העליון ביקרו אותו בחריפות. השופטת
שרה דברת כתבה: "התברר שהוא סמך על מקורות וציטט אותם בלי שטרח לקרוא בהם". בפס"ד העליון כתבה השופטת
אסתר חיות: "מניתוח הראיות עולה כי פרופ' יפתחאל אינו נסמך על ראייה אוביקטיבית". ייתכן שהשבט הבדואי חנה במקום כחלק מנדודיו, אבל זה לא מוכיח שהיה שם יישוב קדום.
הדבר המעניין היה הדיון בדבר שממת הנגב במאה ה-19. המומחית מטעם התביעה, פרופ' רות קַרק, טענה שחלקות אל-עראקיב לא היו מיושבות ומעובדות באופן קבוע עד ראשית המנדט הבריטי. היא הסתמכה על סקרי קרקע, מפות היסטוריות, תעודות רשמיות וספרי מסע. חשיבות הדיון המשפטי חורגת מהסיפור הפרטי של אל-עראקיב ונוגעת בטענה ההיסטורית באשר לכלל הארץ שהייתה ברובה שוממה, הן מבחינה חקלאית והן מבחינת תושבים.
פריט חשוב בראיות היה מפת הסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF), סקר מעמיק ויסודי שנערך בשנים 1877-1871 ופורסם בשבעה כרכים. המפה הייתה כה מפורטת עד שפורסמה ב-26 גיליונות (זמינה כיום באינטרנט). אנשי הקרן שירטטו כל ואדי, כל יישוב, עץ, בית. הם חרשו את השטח לאורך ולרוחב, ועיון במפה מלמד על העזובה והשממה של הארץ, ועל מספר התושבים הנמוך.
התובעים הבדואים טענו לזכויות באדמות מכוח היותם "ילידים", אבל בית המשפט הטיל ספק בטענה, שכן גם לפי גרסתם הם הגיעו לנגב לאחר שכבר היה בשליטה של האימפריה העות'מאנית, ולכן לא מדובר במיעוט ילידי שנכבש על-ידי שלטון זר. מקריאת פסק הדין מתברר שהבדואים העותרים העידו ששבטם, אלעוקבי, נלחם נגדנו במלחמת העצמאות לצד צבאות ערב ובעקבות ההפסד נפוץ חלקו לעזה ולירדן. בשום שלב לא הוצג קושאן על האדמות ואפילו לא רישום שלהן כקרקע שהוקצתה לשבט בידי העות'מאנים. גם לא הוצגה ראיה שממשלת המנדט או האימפריה העות'מאנית הכירו בזכויות ילידות של הבדואים. בית המשפט שלל עקרונית את הניסיון "לייצר זכויות יש מאין".
פסק הדין חשוב מאין כמותו והוא צריך לשמש בסיס להסדרת נושא אדמות הנגב מול תביעות הבדואים. מדובר בחבית אבק שריפה המשליכה על כלל זיקתנו לאדמות הארץ. אסור להשאיר את הסוגיה הזאת תלויה ועומדת. לתשומת לב הממשלה החדשה.
