זהו סיפור על מדינה עניה שאין לה אוצרות טבע שהמקום היחיד שהתגלו אוצרות אלה הם ים המלח. מדינה שמחפשת משחר הקמתה נפט וגז עד כלות ואין מושיע.
יום אחד מגיעים שנים שלושה משוגעים ואומרים בואו נקדח ונחפש בים יש לכך תקדימים טובים המדינה שמוכנה לעשות כל דבר למעט מהשקעה מסיבית בחיפושי גז נותנת רשיונות לכל דיכפין במחיר אפס.ובלבד שאתם תשקיעו את מאות מיליוני הדולרים הנדרשים.
וראה זה פלא כמה מהקודחים מגלים גז קודם בכמות מסחרית קטנה (קידוח תמר) ואחר כך קידוח שאין דומה לו במזרח התיכון קידוח לויתן שיכול להבטיח אספקה סדיר לעשרות שנים. מאותו רגע מוצאי הגז הופכים להיות ברוני הגז אויבי המדינה הם גוזלים את כבשת הרש של המדינה ודורשים את רעתה.
מיד מקים אדון שטייניץ ועדה ששינסקי שמה על שם העומד בראשה וזו מחליטה חרף הלחצים להטיל מס שמגיע עד כדי 60% מהכנסות החברות והנימוק הוא שהאוצרות שייכים למדינה ומן הדין שהמדינה תקבל נתח שמן מההכנסות.
לא חלף זה וכבר בא מיסטר דויד גילה פקידון המתקנא בחבריו הגדולים ומכריז אין תחרות בענף ולכן צריך לפרק את החבילה זה שאין הרבה מה לחלק ובכל מקרה זה יהיה דואופול או קרטל לא מזיז לו זה שהוא חתם לא מכבר על הסכם המסדיר את הפעילות לא מזיז לו הוא הבריון השכונתי יגרום להרס דבר שעוד לא קם.
משרדי הממשלה האחרים בהבינם את חבית הנפץ העומדת להתפוצץ ואת ההשלכות המדיניות הכלל עולמיות וההשלכות של התדינות משפטית ארוכה על האפשרות לנצל את מה שזה עתה התגלה מגבשים נוסחא שונה על דעת כל המשרדים וחברות הגז (הטיקונים)אבל הרגולטור בשלו הוא יראה לכל העולם מי פה בעל הכח ומשלא עולה בידו הוא מתפטר ובא לציון גואל.
אבל לא פוליטיקאים ממולחים מהסוג של
שלי יחימוביץ' שמריחים דם ירפו ומיד מתיצבים כקוזק הנגזל להגן על הרגולטור ולקלל את אלה שהשקיעו ממיטב כספם והידע שלהם על-מנת להרים את מדינת ישראל ולהציבה כמעצמת גז עולמית המסוגלת למכור לכל דורש גז ולקבל תמלוגים שלא חלמה עליהם.
לא ניתן להשתחרר מהרושם שהשרים רוחצים בנקיון כפיהם מי שלא קבע מדיניות ליום חג לא יכול עכשיו להטיל את כל האשמה על כתפי הרגולטור.
אם רוצים תחרות אדרבה לקדוח עוד במימון פרטי או של המדינה ואז אלה שחפצים בתחרות יקבלו אותה. עד אז צריך לשאת על כפיים את האנשים בעלי החזון שהשקיעו ממיטב כספם בהרפתקאה הזו והצליחו מגיע להם את פרס ישראל.
