בימים אלה אני מסיימת את כתיבת ספרי על "לוחמי ישראל גיבורי התהילה", גם בשירה וגם בפרוזה. רבים הם הקדושים והגיבורים וכמובן שרציתי לכתוב על כולם, אבל זה היה בלתי אפשרי. על כן בחרתי את אותם אנשים שהקריבו את חייהם במודע, כדי שחבריהם יחיו, כרועי קליין, נתן אלבז, חגי בר-אוריאן, ושעונו עד מוות, או נטלו חייהם בידם, כדי לא להסגיר סודות כדוגמת הטייס אבי לניר,
יעקב רז, אורי אילן.
אורי אילן היה בן קיבוץ גן שמואל, קיבוץ של השומר הצעיר, שנשלח בהיותו חייל עם עוד ארבעה חיילים, להחליף סוללות במתקן האזנה שהוצב על אחד מעמודי החשמל בגולן שנשלט על-ידי הסורים, במטרה לצותת לשיחות טלפון המתנהלות בקרב הצבא הסורי. החמישה יצאו למשימה בדצמבר 1954, אך לרוע המזל נתפסו ונשבו. כל השבויים הוחזקו בנפרד, נחקרו ועונו. אורי אילן היה בנה של פייגה אילן חברה מטעם מפ"ם בכנסת הראשונה.
מחשש שלא יעמוד בעינויים וידבר, החליט ליטול את נפשו. מתחת לבוהן רגלו נמצא פתק קשור בחוט דק אותו ניקב במילה האחת בעזרת קיסם - "נקמה", גם המילים "לא בגדתי" הופיעו בפתק אחר.
מעבר להיותו גיבור מופלא, הבין החייל אורי בן ה-20 כי במלחמה יש להילחם, והוא מבקש כי ינקמו את מותו. הוא דורש "נקמה". ובהתחשב בזה שהוא בא מבית מפמ"ניק, הנוגד את התפיסה של נקמות, זה דבר שניתן ללמוד ממנו.
ואורי לא היה הראשון שדרש זאת. מן השואה שרדו ספרי קודש שנכתב עליהם בדם "נקמה". על קירות במחנות ריכוז מצאו חרוטים במספר מקומות את המילה "נקמה" שחרטו ציפורניים ברגע שלפני המוות.
האם עשתה מדינת ישראל את אשר התבקשה מיהודים שבנשמת חייהם האחרונה ביקשו זאת? האם חשבו אותם אלה שכתבו, כי יעברו אך מעט שנים והכל יסלח? ילכו צעירים וצעירות יהודים להתגורר להם בברלין ובשאר מושבות גרמניה? ירוץ נשיאה של המדינה היהודית, להיפגש ולהתחבק, בגרמניה? כאילו דבר לא קרה? במקום שמדינת ישראל תצוד את הנאצים, היא הסתפקה באנשים כמו שמעון ויזנטל או הזוג קלרספלד, שיעשו במקומה את העבודה. אפשר להגיד שאייכמן היה היחיד שהמדינה טיפלה בו, עשתה ויצאה ידי חובתה.
ומה עוד לא עשתה מדינת ישראל. לא רק שלא עשתה, אפילו טיהרה? כפי שאנו עדים היום לשחיתויות העולות ומתגבהות בכל מקום, כך היה תמיד. אבל אז אפשר היה להסתיר יותר את השחיתות. הדוגמאות רבות, וקסטנר כמשל הוא אחד מהם.
ידוע הסיפור עם קסטנר ועל שיתוף הפעולה עם ראשי האס-אס. אבל נניח שיש שקיבלו את טיעונו שאת המעטים שהציל, רק אותם בלבד היה ניתן להציל. אבל מדינת ישראל לא רצתה לעמוד מול חשיפות אחרות. הכל טויח, כאילו לא היה. שלוש שנים לאחר תום המלחמה, נסע קסטנר לנירנברג, היכן שנשפטו פושעי המלחמה הנאצים, כדי לדבר בשבחם של כמה מגדולי משמידי היהודים:
קורט בכר קצין האס-אס הגבוה ביותר בהונגריה, שליח אישי של הימלר, זה שהצעיד בשלג את יהודי בודפשט לכיוון אוסטריה, ללא שינה, ללא מזון, ללא כסות. אלפים נפלו מתים בדרך או נורו, כי לא יכלו להמשיך. בכר גם היה שודד רכוש היהודים הגדול ביותר, ורק התערבותו של קסטנר לא הביאה אותו אל הגרדום. לא הביאה לגרדום? הצילה!
הוא שוחרר, חי בברמן, מיליארדר מהרכוש הגנוב, הפך לסוחר תבואות, ומי עשה איתו עסקים טובים, מי קנה ממנו את החיטה? אכן, ממשלת ישראל.
הלאה. יד ימינו של אייכמן היה הרמן קרומיי. הוא מונה לגרש את כל יהודי הונגריה, צ'כיה, אוסטריה, לאושוויץ. גם זה ניצל מחבל התלייה בזכות רעו וידידו קסטנר שהתערב למענו באופן אישי. מזלו לא שיחק לו כמו לקורט בכר, כי עורך-דין שמואל תמיר ועוד מתנדבים, לא הרימו ידיים והביאו אותו למשפט חוזר כעבור 20 שנים והוא נידון למאסר עולם.
גם ידידו של קסטנר, הנס יוטנר, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ ואחראי לכל מחנות הריכוז, קיבל ממנו תצהיר המציין אותו לטובה. כאילו התערב לטובת היהודים שנלקחו מהונגריה לצעדה. תמיר מכחיש זאת לחלוטין בזיכרונותיו, וכותב כי המפלצת של אושוויץ, לא עשה שום דבר "טוב" למען יהודים...
האם אפשר להבין את ההשתקה של המדינה בכל המעשים הללו של קסטנר? שנזעק להציל את גדולי המפלצות הנאציות? נניח שממשלת בן-גוריון רצתה להשתיק, כפי שהשתיקה מעשים אחרים. אבל הרי באו ראשי ממשלות אחרות, גם בגין, גם שמיר, גם נתניהו, מי משתיק את הדברים? מי האליטות שמחליטות - זה אתרוג, וזו ערבה. מי מחליט, זה טהור, ומי מחליט זה - נטמא למת.
האם תמיד תהיה מדינת ישראל כאסקופה נדרסת, לפני אומות העולם, בנוסח מה תגיד אנג'לה מרקל? צריך לנסוע לגרמניה להפיס את דעתה, האם תמיד מדינת ישראל לא תשאף לנקמה עם אויביה, כפי שדרש אורי אילן, אלא תשחרר רוצחים? האם לעולם תישארנה "פרשיות עלומות" חסויות או מטוהרות בידי הממסד, בית המשפט העליון, התקשורת?
אם דברים יחשפו אזי נדע... כי יש
ממשלה בישראל.
