לתורה ולעבודה

מבן 20 ומעלה - אלה יוצאי צבא העם אשר נפקדו לפי פרשת במדבר כדי שילחמו על כיבוש הארץ ועל הגנתה ועל הרחבת גבולותיה עד לגבול המובטח, בפרשת במדבר נצטוו משה ואהרן לפקוד את ראש בני קהת מתוך בני לוי מבני 30 שנה עד 50 שנה, ובפרשת נשא בפסוק השני נאמר: נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם. (ד/כב) ונפקדו בני גרשון מבן 30 שנה ועד בני 50. כידוע, גרשון הוא אחיהם של קהת ומררי כולם בני לוי בן יעקב. ויודעים גם כי קהת הוא אבי עמרם - אביהם של משה ואהרן ומרים. מפקד בני גרשון מלמד כי בנוסף למפקד הכללי של השבטים בפרשת במדבר כולל מפקד בני קהת משבט לוי, חוזר הכתוב ומצווה על עריכת מפקד של בני גרשון. בעוד במפקד השבטים להוציא שבט לוי, נפקדו כל בני 20 ומעלה כצבא לוחם לכיבוש הארץ ולהתיישב בה, במפקד בני גרשון מבני 30 שנה עד 50 שנה, נפקדו כצבא השם - צבא עבודה, בין היתר לשאת את המשכן ואת אוהל מועד, ואת יריעות המשכן וקלעי החצר ועמודי המשכן ואדניו. וגם כלי הקודש של המשכן ולהעבירם ממקום חניה אחד למקום חניה הבא אחריו וזאת במשך 40 שנות הנדידה במדבר. המסקנה היא שאין פְּטוֹר מחובת הגיוס מי למלחמה ומי לעבודה, זה חל על כל בני ישראל. נזכיר כאן לקורא כי שבט לוי בכללו כבר נפקד בפרשת במדבר מבן חדש ומעלה, אלא שמפקד זה ייחודי.

בפרשת במדבר נמנו כל יוצאי צבא מבן 20 ומעלה, שמספרם היה: שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים (במדבר א/טו). כאמור מספר זה לא כלל את צאצאי שבט לוי. לכל שבט יוצאי צבא, היה דגל שנאמר: וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו. (במדבר א/נב) גם מיקומם של גדודים אלה נקבע לפי ארבע רוחות השמים בהקיפם את המשכן. המשכן במדבר היה כמעין טריטוריה של ישראל לאותה עת. ההגנה על הטריטוריה שם הועמד המשכן נעשתה על-ידי גדודי יוצאי צבא איש איש על דגלו ועל השתייכותו לשבט עליו נמנה. רש"י מוסיף עוד ואמר: כי בפרשה זו נזכרו עוד שמונה פרשיות: פרשת הכהנים (ויקרא פרק כא') ופרשות הלויים והטמאים (במדבר בהעלותך). פרשת שילוח הטמאים (נש)א). ופרשת אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז') ופרשת שתויי היין (ויקרא י') המתקשרת לאיסור הכניסה לקדש הקדשים שתויים. פרשת' הנרות. (בהעלותך) ולבסוף פרשת פרה אֲדֻמָּה (חֻקַּת). כל פרשות אלו נאמרו בראש חדש ניסן, והן מכילות בתמצית את הייחוד והמיוחד בטהרתם של העוסקים בעבודת הקודש המחויבים להיות טהורים בגוף ובנפש. ללמדך כי העשייה צריכה להיות לשם שמים ובנפש טהורה וחפצה. ברם פרשת נשא עוסקת בשלושה נושאים: מתן פיצוי על חטאת של גזלה ומעילה. ובדבר אישה סוטה, חקירתה וענשה. ובדיני הנזיר והנזירות. בכל הנוגע לגזלה נאמר: מודה ועוזב ירוחם. זה כשהחטא בין אדם להשם, ברם בין אדם לחברו מבני ישראל, חייב לפצותו על המעל. אם הגר נגזל הפיצוי ניתן לכהנים. בעניין אִשָּה סוטה, אומר רש"י כי עניינה של אישה שבגדה בבעלה או שיש חשד שבגדה בו, דרושה הוכחה ושהכהן יחקור ויקבע. אין אדם רגיל רשאי לחשוד ולהעניש בלי שהדבר נחקר ונמצא כי הדבר אמת. ויש גם פרשנות מְקֵלָה בעניין זה. הדבר עולה מהמילה כי תִּשְׂטֶה מלה כתובה באות שִׁין האות הראשונה של שָׂטָן או שִׂטְנָה או שְׁטוּת ולא באות סמך כפי שצריך לכתוב מלה זו, בכך נרמז שהבגידה מתרחשת כשנכנסת באשה או באיש רוח שטות. יש עוד תמיהה מדוע הכתוב מתייחס לגבר: ושכב ולא לאשה ושכבה, כי עד לחרם רבנו גרשום, היה איש בישראל יכול לשאת יותר מְאִשָּׁה אחת (לא חלילה עם אישה נשואה) ואילו לאישה הדבר אסור באיסור חמור.

בפרשה זו דִּבֵּר ה' אל משה ואמר לו: דבר אל אהרן ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמר להם: יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחנך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברככם אינו חלק מהברכה. (ו/כג, כד, כה, כו, כז) בעוד פרשת נשא עוסקת ברובה בעוד העם נמצא במדבר ועובר ממקום למקום בדרך לארץ כנען, נמצא במצב של התארגנות והכנה לכבוש ארץ כנען ולהתנחל בה, מופיעה בפרשה ברכת הכהנים שנותרה כעבודה היחידה אחרי חורבן המקדש מעבודת הכהנים. ברכת הכהנים, שמתקיימת יום יום בתפילה. נקראת הברכה המשולשת כי היא מורכבת משלושה פסוקים: יברכך ה' וישמרך: פסוק אחד יאר ה' פניו אליך ויחנך: פסוק שני ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום פסוק שלישי. פרשנויות רבות עסקו בברכת הכהנים. וכבר בפסוק הראשון מתעוררת שאלה: אם השם מברך את ישראל מה ענין השמירה (וְיִשְׁמְרֶךָ). הדבר מוסבר בכך: כאשר הקב"ה נותן לך ברכתו - דהיינו לרְוָחָה וְעֹשֶׁר, זאת סִבָּה לדאגה, בבחינת מרבה נכסים מרבה דאגה ועל כן דרושה שמירת הקב"ה לך מפני הרעים והרשעים והגזלנים. גם בפסוק השני עוסקים במשמעות וִיחֻנֶּךָּ: שבאה אחרי: יָאֵר ה' פניו אליך. יש הסבורים כי וִיחֻנֶּךָּ, כלומר יתן לך בינה לשמור על אשר נתן לך: פירוש זה של המילה לקוח מתפילת 18 שנמאר: וחנני מאתך דעה בינה והשכל ברוך אתה חונן הדעת. בתרגום אונקלוס תרגום המלה שונה מ"בינה" הוא מתרגם זאת: "וירחם יתך". ובפסוק השלישי עוסקים במשמעות "ישא ה' פניו אליך", כלומר שאלת לשאת פנים. דבר האסור במשפט אלא שכאן משמעות המלה לעשות חסד. אמר הקב"ה כשם שישראל נושאים לי פנים, בעבדם אותי יום יום, כך אני נושא להם פנים. ובסיום נאמר: וְיָשֵׂם לְךָ שלום. כאן משמעות המילה שלום היא של שְׁלֵמוּת. אולם אין להתעלם מהמשמעות של שלום כהיפוך למלחמה. הרמב"ם אומר רק כשידע האדם את האלוהים, (יכירהו כאלוהי העולם) יהיה שלום, עד אז עלינו לבקש ממנו: שישים לנו שלום. זאת תמצית הדברים שנאמרו על ברכת הכהנים, ללמדנו כי זה כל אשר נותר מעבודת הכהנים במשכן ולאחר-מכן במקדש. עבודה שיכול הכהן לעשותה מבלי שיש משכן או מקדש קים.

ויהי ביום כְּלוֹת משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו ואת המזבח וגו'. (ז/א) המדרש תָּמֵהַ: הלא משה לא הקים את המשכן? כפי שקראנו בפרשות תרומה ותצוה וכי תשא שם למדנו לדעת כי בצלאל ואהליאב הם עשו את המשכן בחכמתם. אם כן מדוע יוחסה הקמת המשכן למשה? דברים אלה מזכירים את האמרה: אחד זורע וְעֲמֵל ובא אחר וקוצר את אשר זרע קודמו ולוקח לו עמלו. לא די בכך אלא שהוא גם זוכה בכל המחמאות כזורע וקוצר. על כך קהלת אומר: כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (ב/כא) מעשים כאלה קיימים, אלא שהמדרש מבהיר כי כאן הדבר שונה. עשית המשכן במדבר הייתה זאת יוזמתו של משה כי ביקש לרכז את עבודת האלוהים במקום אחד במשכן ובכך לבטל את האלילות שדבקה בעם במצרים. ברור היה שמשה לא יעשה את המשכן, וכי רק בעלי ידע ומומחיות ומקצועיות יעשו זאת. עשיית המשכן כלומר הביצוע אינם מקנים לעושי המלאכה את הזכות גם לרעיון. אומנם משה נצטווה על-ידי הקב"ה להקים משכן לה', אבל משה היה הוא שהביא את הדבר לידיעת העם. המשכן הוא בסך-הכל מבנה עראי שאלמלא שרתה בו רוח האלוהים, כפי שאמור להיות לא הייתה לו כל משמעות למבנה זה כמבנה עראי כמו למקדש שעתיד לקום בארץ. מדובר כאן במבנה נייד במדבר שלא שרתה בו רוח האלוהים, לפי המדרש, באו אל בצלאל ואהליאב שעסקו במלאכת המשכן, וביקשו מהם להעמידו, ולא היו יודעים להעמידו וכל ניסיונותיהם להעמידו עלה בתוהו והמשכן הוקם ונפל. בא הקב"ה ואמר למשה שלא היה לו חלק במלאכת המשכן אתה תקים את המשכן שיעמוד ולא יפול, כדי שידעו בני ישראל כי בלעדיך לא יעמד המשכן. אמר (משה) להקב"ה: איני יודע להעמידו, אמר לו: עסוק בידך ואתה מראה (כאילו) אתה מעמידו והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הֲקִימוֹתוֹ שנאמר: ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן (שמות מ/יז) ומי העמידו שנאמר: וַיָּקֶם משה את המשכן (שמות מ/יח) ואכן קורה שיש הוגה רעיון אשר אחרים עושים המלאכה ונזקף הרעיון לבעל הרעיון, ויש שהוגי רעיון שלא עשה מלאכה למימושו ונחשב הוגה הרעיון כעושה המלאכה. אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ זֶהוּ הַכְּלָל לְבַל מַעֲשֶׂה הַלּוֹֹחֵם בְּכַחַשׁ מִמֶּנּוּ נִגְזַל זֶה עוֹשֶׂה מְלָאכָה וְאָחֵר בָּהּ מִשְׁתַּבֵּחַ זֶה לוֹחֵם נוֹפֵל בַּקְּרָב וְהַחוֹגֵר מִתְרַוֵּחַ אַף שֶׁהַתּוֹרָה אֵינָה תּוֹרַה כֹּל הַעַמִּים עָמֶּנוּ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ וְדַרְכֵי-אֵל נֶעֱלָמִים הִיא לָנוּ אוֹת וּמוֹפֶת לָקַחַת גָּם לָתֵת בָּהּ תִּמְצָא פֵּרוּשׁ לְכֹל נֶעֱלָם בְּכֹל עֵת רַק הֲפוֹךְ בָּהּ הָפוֹךְ וְצַטֵּט