נשיא התאחדות הכדורגל הפלשתינית ג׳יבריל רג׳וב חזר בו מדרישתו להשעות את ישראל מהתאחדות הכדורגל העולמית פיפ״א.
אולי זה המקום להעלות את הבעייתיות והאירוניה הגדולה שבפנייתו הראשונית ובדבריו בקונגרס פיפ״א.
ספורט ופוליטיקה תמיד היו שזורים זה בזה, וספרי ההיסטוריה הם העדים לכך. במשך עשורים נרשמו תקריות פוליטיות על המגרש, ופניות מאישים פוליטיים במדינות שונות בנוגע להחרמת אי-אילו קבוצות ספורט בעולם. דוגמה לכך היא קריאתו של הנשיא האמריקני ג׳ימי קרטר להחרמת אולימפיאדת מוסקבה בשנת 1980. זאת מכיוון שהתנגד לכניסתו של צבא האיחוד הסובייטי אל אפגניסטן. כמו-כן ב -2013 התרחש מקרה דומה, בהכנות לאולימפיאדת סוצ׳י שעמדה להתקיים ב-2014, קראו מדינות שונות להחרים את המשחקים. זאת בשל חוקים אנטי דמוקרטיים שהעביר אז הממשל ברוסיה ובגלל שסיפק מקלט מדיני עבור הפליט האמריקני אדוארד סנודן. המניעים לחרמות במקרים הללו היו פוליטיים כמו גם במקרים רבים אחרים. וזה לא מן הנמנע שבספורט לעתים תתערב הפוליטיקה, אולם רצוי לבדוק את המניע להתערבות ואת אמיתות הדברים.
דבריו של ג׳יבריל רג׳וב ביום שישי האחרון על כך שהוא נמצא בקונגרס פיפ״א בכדי לשחק כדורגל ולא לשם מהלך פוליטי-מדיני מגוחכים למדי.
גבולות הארץ המובטחים פנייתו הראשונית של מר רג׳וב להשעות את ישראל הייתה בשל השתתפות קבוצות כדורגל הנמצאות מעבר לקו הירוק – כמו יישובי אריאל ואפרת, במשחקי הליגה האזורית. קבוצות המבוססות באזורים המוגדרים כ״התנחלויות״. המניע היה ברור: ישראל נוהגת במדיניות ״אפרטהייד״ כלפי הפלשתינים, ומתנחלת באזורים השייכים לעם הפלשתיני.
כלומר; עוד מהלך של הפלשתינים בזירה הבינלאומית בניסיון להחרים את ישראל. אם זה לא צלח בביה״ד בהאג, אולי זה יצלח ״בבית הדין״ של פיפ״א. כמובן שארגונים מארגונים שונים הקוראים תיגר על מדינת ישראל תדיר – תמכו, והפגינו בכניסה לקונגרס פיפ״א בציריך, במטרה להחרים גם הפעם את ישראל. עשרות מפגינים עם שלטים וססמאות שלצערנו כבר מוכרים לנו היטב.
לתבוסתם ג׳יבריל רג׳וב נסוג. לא שהסתייגותו נבעה מהכרה בטעות דרכו – אלא אך ורק בשל איומים ומהדאגה שייגרם נזק לתדמיתה של הכדורגל הפלשתיני בעולם. רג׳וב בדבריו הזכיר את השעיית דרום אפריקה מפיפ״א בשנת 1963 זאת בשל מדיניות האפרטהייד של הממשל כלפי אוכלוסיות בעלי עור כהה. רג׳וב השווה בין המקרים ואמר שישראל לא רק שמנהלת מדיניות אפרטהייד, אלא שלא כמו בדרום אפריקה שם הפכו את השחורים לעבדים, בישראל לא רוצים בקיומם של הפלשתינים כלל.
אפרטהייד – מונח שביטא את מדיניות ההפרדה והאפליה באפריקה, מנוצל שוב על-ידי אותו עם שאינו מוכן להכיר במדינת ישראל, אותו עם שקורא להשמידנו. רק שהפעם עלינו דרגה. אנו לא עוד מדינת אפרטהייד אלא ארגון טרור. משום שבמדינה שלנו ערבים ויהודים חד הם. במדינה שלנו ערבים מתקבלים לעבודה בבתי חולים ובמוסדות ציבור – כמו משרד הפנים. הם עובדים בחברות הייטק, בקניונים, ובתחבורה, לומדים ומלמדים באוניברסיטה, ומגישים תוכניות בטלוויזיה. במדינה שלנו פלשתינים נכנסים ויוצאים יום יום, עובדים ומרוויחים. וגם – נאמר את זה בשקט – יש עשרות אולי מאות פלשתינים ללא אישורי שהייה העובדים בעבודות בנין – כאן במדינת ישראל.
בתוך בליל החרמות הזה, בין השעיה לתביעה, הגיע הזמן להעמיד את הדברים על אמיתתם; עם אינו יכול להיות כובש בארצו. "״התנחלויות״ שמעבר לקו הירוק הנם חלק בלתי נפרד מגבולות הארץ שהובטחה לנו, ואין ביכולתו של שום עם או אדם לתבוע מאיתנו את אדמתנו.
ולכל הארגונים הקוראים להחרים את ישראל ובראשם ה-BDS; מדיניות האפרטהייד בה אתם כל כך נהנים להאשים את מדינת ישראל – היא היא המדיניות בה אתם נוקטים. הקריאה להטלת חרם על קבוצת אוכלוסייה מסוימת בשל דתם וגזעם ושמירה על ארצם הינה אפליה אפרטהיידית ראויה לשמצה.
אז מי מחרים את מי?
