אריה אבנרי אדם מאמין באמונה שלמה. אף כי מוצאו מבית יהודי-דתי, אמונתו אינה מסתמכת על יכולותיו של האל שבשמיים, על מעשי נסים, אלא על עובדות וערכי מוסר וצדק בעלי חשיבות ראשונה במעלה. הוא מאמין שאישי ציבור חייבים להיות נקיי-כפיים וטהורי-מידות. הוא משוכנע שחובה להעניש כל מי שחטא והחטיא, שמצווה גדולה לחשוף שחיתויות. הוא מאמין גדול בהכרח החיוני לטהר מוקדי הון-שלטון ולחסל את כל אלה הבוזזים את אוצרות המדינה, ומאמין באמונה שלמה שכולם חייבים להיות שווים בפני החוק ואין חסינות לאיש. ועל-פי האמונה המצפונית הזו, שדגלה המתנוסס הוא צדק חברתי, חי אריה אבנרי ומנהל באומץ לב יוצא-דופן וייחודי את מלחמותיו, מבלי לבקש לעצמו כל טובת הנאה או תמורה. אל כל ההבנות האלה ניתן להגיע כאשר קוראים את ספרו החדש של אבנרי
"אומץ לב", המקיף את כל שנות מאבקו הציבורי לביעור השחיתות השלטונית.
אך לא רק השחיתות מטרידה ומעסיקה את אבנרי. בספרו רחב-היריעה הוא מצביע על תופעה חברתית חמורה לא פחות מהשחיתות. אי-האמון השורר בין האזרחים לפוליטיקאים גורר אחריו אובדן אמון מוחלט בין קבוצות האוכלוסייה השונות. בין חרדים לחילונים, בין
מתנחלים לתושבי מערב הקו הירוק, בין מזרחים לאשכנזים, צעירים ומבוגרים, יהודים וערבים. התופעה החמורה הזו מחלחלת לתחומים נוספים: תלמידים אינם מאמינים במוריהם, עובדים אינם מאמינים להנהלות, אזרחים לא מאמינים במשטרה, קוראים ומאזינים אינם מאמינים במידע המתפרסם בכלי התקשורת.
נושא חמור לא פחות שאותו מציג אבנרי בספרו הוא היעלמות העזרה ההדדית והיווצרות נורמה חדשה: איש לגורלו. ועל-רקע זה חלה שחיקה בלתי פוסקת באמון האזרחים בעתיד המדינה, כאשר רבים מדברים בגלוי וללא כל בושה על שאיפתם לרדת מן הארץ כדי לחפש לעצמם עתיד טוב יותר, הוגן יותר, אי-שם במדינות שמעבר לים. התוצאה העגומה: הפטריוטיות הישראלית אבדה מזמן ולדעתו של אבנרי ספק אם אי-פעם תשוב.
תמונה מבהילה דרושות שעות רבות של עיון מדוקדק בים פרטי הפרטים שמציג אבנרי בפני הקורא בספרו. אך התמונה הכללית המצטיירת ממש מבהילה. נכון כי אבנרי מציין גם אחדים מן הדברים הטובים שעדיין נותרו לנו, אבל למרבה הצער, מנקודת הראות הכוללת של מראה פני המדינה, הם בטלים בשישים.
תופעה מעניינת אחת מאפיינת את אריה. למרות עיסוקיו הממושכים בטיהור המדינה מהשחיתות, הוא לא הפך להיות פסימיסט רואה-שחורות, לא איבד את האופטימיות האישית שלו ונותר אוהב-אדם ורודף-צדק שלא חדל מהליכה נמרצת בנתיב התקווה לטוב.
שאגת האריה למען השקיפות עלי להודות שאני מכיר את אבנרי שנים רבות ויכול להגדיר אותו בתור חבר נאמן בנוסח של פעם - חבר תמיד חבר. ייחודו בכך שהוא ממש אץ לעזור ולא רק לחבריו. כל מי שנפגע על לא עוול בכפו ימצא אצלו תמיד דלת פתוחה, אוזן קשבת ונכונות אמיתית לסייע.
שאגתו של האריה אבנרי נשמעת בכל הארץ ולא מעטים מתייראים מפניה, כי היא גם יודעת להיות נשכנית מאוד. אני מאחל לכל אזרחי ישראל שהאריה המתמיד הזה יצליח להכשיר דור מנהיגותי חדש, נחוש ודבק באמונה שהכרח להמשיך ולטהר את המחנה ולחיות על-פי ערכי מוסר וטוהר מידות. את המנגינה הזאת שאבנרי מנצח עליה שנים רבות אסור להפסיק לנגן. חשוב אפילו להגביר את עוצמתה.
בקיצור: ספר חובה לכל מי שרוצה להכיר את תופעת השחיתות בישראל ומקורותיה, וללמוד כיצד להילחם בה.
