הטטקטיקה החדשה של אבו-מאזן איננה אינתיפאדה (עדיין). חושיו החריפים הובילו אותו לסוג אחר של התנכלות לישראל. בהריחו את הרוח האנטישמית המובהקת שהנשיא אובמה השריש כנורמה בעולם, הוא נוקט כעת בטקטיקה של חרמות, מכל מין וסוג.
אם לא הצליח לו בכדורגל, אז הוא ינסה בכדורסל. אם לא יצליח לו גם שם-הוא ירכב על הגל של החרמת התוצרת מיו"ש. מבחינתו גם חרם אקדמי זו מצווה. ברוב טיפשותו הוא לא קולט שהחרמת תוצרת מיו"ש, פירושה אבטלה גוברת דוקא ברשות הפלשתינית. הן אחוז לא מבוטל מהפלשתינים מועסק דוקא במפעלים אותם הוא מעודד כעת להחרים.
מכייון שמדובר לא רק בטקטיקה אלא באסטרטגיה של ממש, אני סבור שיש להקים מטה מיוחד להתמודדות יעילה עם האיומים הללו. כיום אפילו שר חוץ אינו בנמצא. המלחמה הזו צריכה גם לכלול סנקציות.
אם אבו מאזן סבור שצריך לעודד פגיעה ביד שמאכילה אותו ואת עמו - אז מי אמר שאנחנו צריכים לספק להם מים וחשמל? - שירכשו בירדן. שם לא יאפשרו להם לפחות להתחמק מהתשלום.
