מזה שנים אני קם כל יום בבוקר, נושם עמוקות, מכין קפה ואומר לעצמי, אולי תסביר לי עכשיו בשביל מה הקמנו פה מדינה? ההסבר מסתבך ואני מציע לעצמי לעבור לכוס קפה שנייה, מה שאומר שיש לשטוף את הכוס ולצחצח את הזכוכית.
אני בטוח שמעולם לא התעכבתם ושאלתם את עצמכם ברצינות מדוע הקמנו פה מדינה. יש בעיות תכופות יותר כמו, למה יורד פה גשם? למה הירקן פה מקלל בערבית ולאן נעלמה פה היידיש העסיסית באגסים? הזמן פה רץ והצרכים פה מרובים והכסף פה אוזל במהירות לפני שממלאים את הסלים בתלאות החיים המזדמנות פה סביב. לא קל להיות פה יהודי, אמר שלום עליכם שם. היינה, המשורר הגרמני שאימצנו פה לליבו של
עמוס עוז, היה אומר, זה לא בושה להיות יהודי – זה פשוט אסון. גם פה. תנסו להיזכר, בבקשה, היהודים הם אלה שהקימו פה מדינה. אז-דאז קראו להם חלוצים ופרולטרים. עברו שנים רבות עד שזיהו אותם בשמותיהם כיהודים שהגיעו לפה מאיזו עיירה עלובה במזרח אירופה. אחדים נשאו איתם תיקי תפילין, רחמנא-ליצלן וליצנים.
בהתחלה, לפני מאה שנים ויותר, היו שחשבו שהסוציאל-דמוקרטים יקימו פה מדינה וכמה בתוכם היו סבורים שיהיה זה דווקא הקומינטרן שיקים פה מדינה פרולטרית כדי שסטלין יוכל לבעוט גם פה בצ'ה-גווארה או בכל שד אחר. בצד השני חשבו שתהיה זו הבורגנות הציונית המנצלת שתקים, בורגנות רקובה שהשמאל העולמי כינה אותה, בקולי קולות, קולוניאליסטים-אימפריאליסטים-מסריחים מכסף יהודי. החוגים החרדים נותרו בצד ונלחמו בשצף קצף נגד הציונים ונגד הבונד – שתי תנועות של עוכרי ישראל-סבא.
אבל השאלה שלי אינה מי באמת הקים פה את המדינה, "למי-למי יש יותר-יותר כבוד" - אלא בשביל מה? תראו, ישבנו בגולה אלפים שנה, סבלנו וחלמנו – אז למה להתעורר לפתע? ואם מתעוררים ומתבוננים קצת אחורנית, מעבר לכתף, כמו שיהודי עושה מאז ומתמיד – למה מתעורר הצורך הנקרופילי הזה לשאול: היה כדאי להתעורר, בשביל מה?
חרדים - אפשר להיות בניו-יורק בשכנות לסאטמרים. סוציאל-דמוקרטים נלהבים אפשר - אצל וילי ברנדט בברלין עם מילקי ביד או אצל קרייסקי - בווינה עם שטרודל ביד. שונאי ישראל – יש לכם מקום בלונדון ליד
אילן פפה, אבל צפוף שם. אנטישמיים – באוקראינה. נאורים תומכי סנקציות והחרמות – בהרווארד. קומוניסטים - באירלנד או באירן, הומואים – בטורקיה, משומדים - בוותיקן, צבועים - בפריז ותרמילאים – בנפאל. מגדלי ירקות - בהודו וטייסי מזל"טים - בסין. אז מה אנחנו מחפשים פה, מה אני מחפש פה?
התשובה שעולה על דעתי עם ריח קפה מהביל – אתה יהודי וזה רק הגיוני שתהיה לך פה מדינה... תאמינו לי, מעולם לא האשימו אותי שפעלתי בהיגיון. זה לא הדגל שלי – למה שאתחיל לנפנף בזה עכשיו? ככלל, זה בכלל לא הגיוני להיות יהודי ומי שהוא כזה לא ייתכן שיפעל בהיגיון כי אף אדם לא פועל בהיגיון בעיצומו של אסון. תודו, גם לא היינה שלנו. ועוד שאלה נובעת פה – לפי איזה היגיון בדיוק יש לפעול? הרי כל יהודי יש לו היגיון שאותו הוא מטפח בעזרת ידידיו ועוד היגיון שבו מתפללים רק השונאים שלו. בתנאי, כמובן, שימשיך להיות יהודי. יש פה משהו שונה, מסתורי לחלוטין, ואני מחפש אותו לשווא בסימני הקפה שנותרו בכוס.
פליטי חרב יש לנו טענות ומענות כלפי העולם האכזר, הציני, המסומם בנפט וכסף פטרולטרי שממשיך גם היום להתעלל בנו (היהודים). תראה, אני מרגיע את עצמי – תמיד צדקנו, לכל אורך ההיסטוריה. הרי לא באמת שחטנו ילדים נוצרים תמימים ושתינו את דמם בפסח, אפילו אם לא כל אחד פה מאמין לנו ואין לנו אליבי להוכיח. לא באמת הרגנו את האלוהים שלהם וקברנו אותו בתאונת פגע-וברח. ונכון, יש לנו אחות קטנה ולא צריך להוכיח. לא באמת כתבנו את הפרוטוקולים של זקני ציון מיד אחרי התנ"ך מפני שנותר לנו סטוק עצום של נייר שהעולם לא היה מוכן לקנות כי עדין לא היו לו מים זורמים בטואלט... אבל למי אכפת? זה פיקנטי וזה עובד על העולם הנאור. היום כיף להיות אנטישמי ועוד יותר כיף להכחיש זאת בזווית הפה, בעזרת חיוך נעים וקריצה לנשים היפות בעמותות שלנו המתפרנסות מהאיחוד האירופאי. תמיד צדקנו וחטפנו זאפטה - אז מה? רבים אצלנו אומרים, בוא נהיה חכמים ולא צודקים, בוא נוותר מרצוננו הטוב על הצדק שלנו. בין הסוגריים הם מתכוונים, בוא נוותר על הייחוד היהודי שלנו, נקים פה מדינת כל אזרחיה, נביא פליטי חרב מאוגנדה, תאילנד, סודן, לוב, סעודיה וירדן-לבנון-סוריה. בוא נראה לעולם כמה אנחנו הומניים... אבל רגע, תסלח לי שאני קוטע אותך, קפה-שחור שלי, מי זה אנחנו אחרי כל ההומאניות המזויפת? למי יזקפו את הג'סטה בעת חלוקת פרס נובל? זו בדיוק הנקודה: אלפים שנה חיינו במדינות 'כל אזרחיה' וחירבנו לנו על הראש את כל ההומניות המלבבת שלהם – אז למה להמשיך בזה גם פה ולהחזיק לשם כך צבא הכי חזק במזרח התיכון? בסוגריים אני שואל את עצמי, למה להחזיק את הצבא כדי שישמור על הווילות של
אהוד ברק בג'ונגל כזה? למה לשמור פה על הגז של תשובה? בואו ניסע לאמריקה ושם אובמה (לא נתניהו) ישמור לנו על הבתים כמו שעשו הגרמנים הטובים ההם.
ברשותכם, עוד מאמר מוסגר שצריך להתייחס אליו כהערת שולים בשביל המוביל לווילה של ברק: ביננו לבין עצמנו, אני אומר לעצמי, כשרואים את הנאורים שלנו מדשנים את בג'ונגל מסביב ושותלים פרחים, בצלם, שוברים שתיקה, שוברים מחסומים,
שלום עכשיו, קואליציית נשים לשלום, לוחמים לשלום, פורום משפחות לשלום, זוכרות שלום - רודפים בחירוף נפש, בהקרבה, בלהיטות, בקנאות, בהתלהבות, ברטט-קדושה, בשצף-קצף, בתאווה את היהודים הפשיסטים החיים פה בשלום רק עם עצמם – גם הגוי המרוחק והתלוש ביותר בקצה תבל מקמט את מצחו ושואל, תגידו לי, החבר'ה האלה שלכם... הם לא אלה שתמיד שתו את דם בעלילות? והציונים המעטים הנצורים על המצדה שואלים: אם הם נוסעים עכשיו בשיירות לייצא את השנאה והעלילה בשווייץ, פריס, אוסלו, לונדון וניו-יורק - לשם מה הקמנו פה מדינה, לשם אל-על? או שאולי, מתאים לכולנו להיות יצואנים של בוץ - מי מוכן לשלם תמריצי ייצוא?
כלומר, חיים פה רבים שמזהים את עצמם כמי שלא רוצים להיות יהודים כי זו בושה, רוצים להיות שם. אז למה הם חיים פה ולא שם? התשובה ההגיונית (שאינה מתאימה לגנטיקה היהודית) היא, שפה חיים רבים שמזהים עצמם כיהודים ולכן כל מי שמזהה עצמו כלא-יהודי יכול לפעול בשדה תפוחים (חק"ל) ולבדל את עצמו. כבר נאמר בזוהר הקדוש – איך תבחין באור אם לא תחשיך את ה'חדר'? אני מבקש סליחה...עוד רגע משדרים את החדשות ברדיו ואני מת לדעת איזה גנב משמעותי נתפס הבוקר בחכה... גנבים במדינה שלנו – תודו לאל שרק ביאליק חשב על כך. ועוד לתפוס אותם ביד, צלופחים חלקלקים. על זה אפילו ביאליק לא חשב. הגנבים האלה בטח שואלים את עצמם בבית המשפט בשביל מה התעקשנו להקים פה מדינה נורמטיבית ככל העמים - כדי שיהודים יאסרו אותנו? תודו לאל, בית המשפט טרם הכריע בסוגיה זו. אנחנו מצטיירים בעולם כשמשון הנעבעך שהסגיר את עצמו לשבט יהודה רק כדי לפייס את הגויים הצרים עלינו. אבל הגויים הפסיקו לתרום לנו ועברו לצד הפלשתיני.
לא הקמנו פה מדינה בשביל אלוהים, זה בטוח. עזבנו אותו מאחור, בגלות ארוכה ומדממת, באושוויץ, בגולאגים, בוותיקן, בקאן, אצל החרדים. הוא מצטייר רע מאוד בפרסומים שלנו על החיים הטובים באמת, חוף הים, המסעדות, המלונות, הפאבים, הביקיני, העולם האקדמי, חד-הורים, חופש הפרט והקהילה ההומו-לסבית המזדקפת. עכשיו אנחנו אוסף של מיעוטים קטני אמונה. הרוב, ניתן לומר, הוא פרקציות של מיעוטים שהולכים ומתמעטים ככל שקולם הזועף נישא ומרקיע שחקים. אז נשחקים, למה לא – גם זה טרנד נפלא כמו קפיצת באנג'י אי-שם. אנחנו מנותקים, מרחפים, בתנועה מתמדת כמו מטוטלת, פנדולום, פנדל. אז מה אתה אומר, שעון-קיר על הכותל? שהזמן עובר.
