בכוסו ובכיסאו

מס הכנסה נכנס לנו לכיס, ומשרד הבריאות והממסד הדתי, מה לעשות, נכנסים לנו לצלחת. כך למשל, אין להכניס אוכל מבושל לבתי-החולים, ובהתאמה אין להכניס חמץ לפני פסח לבסיסי צה"ל. צה"ל הוא מוסד ממלכתי השייך למשרד הביטחון, וככזה יש הקפדה על שמירת אופיו היהודי בנושא הכשרות. ההיתר לחייל אחד להכניס אוכל לא כשר ליחידה, כפי שקרה לאחרונה, עלול לגרור אחריו הכנסת אוכל טרף גם על-ידי חיילים אחרים, וכך ייפגע צביונו היהודי הכשר של הצבא. מעֵבר לכך, הסכנה ההלכתית היא שהאוכל יתערב במטבח הכשר ויפסול אותו ויכשיל חיילים דתיים ומסורתיים. חמור הדבר במיוחד כשמדובר בבשר חזיר, אשר לא פחות מאיסור הלכתי, הפך לסמל אנטי לאומי. אפילו ברל כצנלסון, מאבות תנועת העבודה (שאין לחשוד בדתיותו), יצא בחריפות נגדו. על שלטונות הצבא, בשיתוף הרבנות הצבאית, לפרסם תקנון כשרות, אשר יאסור מכל וכל הכנסת מזון לא כשר לבסיס. ובא לכוחותינו גואל.

דומה כי אחרי פסטיבל הכסאות הלא מכַבד, שהציבור נחשף אליו בקואליציה, אשר רוקן מכל תוכן לא רק את תפקיד השרים, אלא, לא פחות, את תפקיד ח"כ המסורתי לשפל חסר תקדים, ח"כ בני בגין מחזיר עטרת המוסד ליושנה. החַ"כּ הצנוע, הנוסע באוטובוס ציבורי ככל האדם, והמגלם עדיין את מורשת אביו המיתולוגי, הודיע כי למרות התפטרותו הכפוייה מהממשלה, הוא יישאר ח"כ וישתלב בוועדות, מתוך הכרה בחשיבותו של הפרלמנט הישראלי, במעמדו ובתדמיתו. בגין עושה בית-ספר לעמיתיו המיניסטריאליים, ועל כך הוא ראוי לקבל את פרס הח"כ היפה.

ראוי לברך את עיריית ירושלים על קיום פסטיבל יוצרים צמי"ד של בעלי צרכים מיוחדים. כידוע, מוגבלים מצטיינים, כפיצוי על מוגבלותם, בכישורים מוסיקליים, דרמטיים ויצירתיים רבים, ולכן חשוב שיתנו ביטוי לכך, תוך תרומה אמנותית לבירה ולתושביה ולציבור הרחב בכלל. דומה כי מעֵבר לתרומה התרבותית, המופע חשוב לשילוב החריגים בקהילה, ולא פחות לקירוב הציבור אליהם, תוך הכרה ביכולותיהם ובכישוריהם, ומעל הכל הסרת הסטיגמות ומחסום הרתיעה מפניהם. הכפלת ימי הפסטיבל השנה, לעומת שנים קודמות, היא עדות מבורכת לגידול ביצירת המוגבלים. ואכן, 300 אומנים ב-40 מופעים, מצביעים על יבול עשיר ותעודת הצלחה אומנותית של הצמי"דים. כה לחי!

דומה שהלבוש בבית-הספר צריך להתבסס על שתי הנחות יסוד. בראש ובראשונה, כידוע, הלבוש הוא האדם. הבגד מכבד את התלמיד, את אישיותו ואת המוסד שהוא לומד בו. וזאת ללא קשר לאופי החינוך, אם הוא דתי או לא. יתרה מכך, בית-הספר הוא לא חוף ים, ולכן על הלבוש להיות צנוע. מבחינה זאת צודק יו"ר מנהלי בתי-הספר, מנשה לוי, שצריך לקבוע קוד לבוש הולם לבנים ולבנות כאחד. ביגוד ראוי משפיע לטובה על חינוכם של התלמידים, ולא פחות על התייחסותם החיובית ללימודים. לכן יש לטפל בנושא בכובד ראש, תוך הפיכת קוד הלבוש לתקן מחייב בבית-הספר, בליווי הסברה מתאימה. לאור זאת, הפגנת הסולידריות המדהימה של שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, עם חופש הלבוש הבוטה של הבנות, כפי שהתבטא בתוכנית 'המילה האחרונה' בגלי צה"ל, בהחלט אומרת דרשני.

למרבה הצער, שלוש האימהות השכולות, בדרכן הנאצלת, הפכו בנסיבות החטיפה הטרגיות של שלושת הנערים, למשפחה אחת ולקבוצת תמיכה זו בזו. שלושתן שבו את הקהל באמונתן הבלתי מתפשרת, בתעצומות הנפש שלהן, בהכרת הטוב, במיזגן הנוח ובסולידריות החברתית והלאומית. לא בכדי הן הביאו את העם לאחדות לתפילה, ולעשיית מעשים טובים, והפכו לסמל של אמונה ואיחוד לאומי. מה הפלא שיום הזיכרון של הנערים הנרצחים הפך לציוּן יום האחדות של עם ישראל. מעֵבר לכך, האימהות עושות נכון שהן לא מתמקדות בסיטואציות 'אילו', ו'מה שהיה קורה אם' וכך הן משחררות את עצמן מרגשי אשמה מיותרים. במקום זה הן מתרכזות בעשייה ובדרכי הרפייה הבריאות לגוף ולנפש. ובכך הן יכולות לשמש מודל לאחרים להתמודדות עם שכול בפרט, ועם מצוקות בכלל. גם הנצחת הרגעים השמחים של הבנים נראית נכונה ותורמת לשמירת האיזון הנפשי של האימהות. נכון שהאימהות הן שבעיקר עמדו באור הזרקורים של דרמת החטיפה, אך דומה שאי-אפשר לתאר את עמידתן האיתנה אלמלא הבעלים התומכים שהולכים איתן בראש אחד.

אין ספק שבגדול יש לברך על הירידה המשמעותית בכמחצית, שחלה בשיעור העישון, במהלך 35 השנים האחרונות, כפי שפורסם בדוּחַ של משרד הבריאות שהופיע לאחרונה. עם זאת, למרות המגמה המבורכת, דומה כי העלייה באחוז המעשנים (המתונה במגזר היהודי והניכרת במגזר הערבי), בשנת 2014, צריכה להדליק נורה אדומה בקרב כל הנוגעים בדבר. זאת במיוחד אחרי כל הקמפיינים והאמצעים שננקטו למניעת עישון (ובכללם איסור עישון במרחב הציבורי ובמגרשי כדורגל, ייקור מס הסיגריות ועוד). כמו-כן, מדאיגים מאוד שיעורי התחלואה הגבוהים הנגרמים מעישון. לא פחות אומרת דרשני צריכת הסיגריות הגבוהה, העולה אף על זו של מוצרי חלב כמוצר יסוד. האומנם אם אין חלב, יעשנו סיגריות? נראה כי האמצעים למאבק נגד העישון, שננקטו עד-כה, אינם מספיקים. יש להרחיב ולהעמיק את ההסברה בציבור על סכנות העישון ועלותו הכלכלית הגבוהה בסל הצריכה החודשית, תוך גיוס הרשתות החברתיות, והצעת דרכי גמילה. וּבא לריאותינו הירוקות גואל.