חוק החזיר, שנחקק בכנסת לפני למעלה מיובל-שנים, אוסר על גידולו או החזקתו של מה שנחשב בתודעה היהודית כבשר-פיגולים. איסור אכילתו נחשב לאחד האיסורים החמורים ביותר, ובאורח סימבולי גם מייצגת חקיקת החוק הזה את התבדלותו של העם היהודי מסביבתו הנוכרית.
על חוק החזיר סמך בשעתו את ידיו אפילו אתאיסט כ
דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל, שחרף קיצוניותו החילונית ראה צורך להתחשב בערכי המסורת היהודית ולבוא לקראת אלה המבקשים לשמור עליהם מכל משמר.
חוק הכשרות, מעצם טבעו, מחייב את המוסדות הרשמיים במדינה למלא אחריו כדת וכדין. צה"ל אינו יוצא-דופן מהם ומטבחיו מחויבים לשמירת הכשרות. החייל, שנתפס עם כריך של חזיר בעת המטווח, נידון עקב כך ל-11 ימי-מחבוש, אך עונשו בוטל, בסופו של דבר, רק בלחצה העיקש של דעת-קהל מתלהמת.
לגיטימציה כך או אחרת ברור בהחלט ששחרורו של החייל, מפר החוק, מעניק למעשה לגיטימציה לבאים אחריו לחזור ולעשות את אותו מעשה. ניחא אם החייל אכן היה אוכל את הסנדביץ' בדלת-אמותיו, בחדר שלו, מבלי לעורר על-ידי כך את השד מרבצו. אלא שהוא בחר לעשות זאת בפרהסיה, לעיניהם של חבריו במדים, ואף ביקש לכבדם בכריכים נוספים שהביא מן הבית, וזוהי הרי פרובוקציה לשמה.
צה"ל ייטיב לכן לעשות אם יחזור לערכי היסוד שקבע בזמנו ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, באשר לשירות משותף של חיילים דתיים וחילונים. ערכי-יסוד אלה קובעים במפורש שבצבא תשרור אווירה יהודית, תישמר הכשרות, וחייל חילוני יכבד את זכותו של חייל דתי להתפלל, בעוד החייל הדתי ישתתף בפעילות היחידתית.
איך אומר הפתגם? "עם חזיר תתחזר". ומי שבכל זאת מעז להכשיר את השרץ - פותח בכך פתח לפרובוקציות נוספות כנגד החוק. זה חמור במיוחד כשהדברים אמורים בצה"ל כגוף מייצג, שחייב מעצם טבעו לשמור על מסגרת קפדנית ונוקשה, מבלי לתת בונוס למי שמנסה לפרוץ אותה בדרכים נלוזות.