זוהי בדיחה ישנה מאוד, שזכתה להרבה וריאציות, אך היא כל כך רלוונטית לענייננו, עד שאין מנוס מלחזור עליה.
טייס נאלץ לנטוש את מטוסו בשמי טקסס, צונח ומוצא את עצמו בלב שדה תירס אין-סופי. הוא מתחיל ללכת ואחרי כמה דקות רואה אדם נוסף ניצב בין השיחים. "היכן אני?", שואל הטייס ואותו אדם משיב: "אתה נמצא בשדה תירס ששטחו 500,000 דונם, הגובה הממוצע של שיח הוא 2.5 מטרים והאורך הממוצע של קלח הוא 18 ס"מ". "אתה סטטיסטיקאי, נכון?", שואל הטייס. בן-שיחו מאשר ותוהה כיצד הגיע הטייס למסקנה זו. הטייס מסביר: "נתת לי מידע מלא, מדויק ולחלוטין בלתי רלוונטי".
ראו מה קרה לסוקרי הבחירות בחודשים האחרונים. בישראל הם צפו ניצחון למחנה הציוני - וכולנו יודעים איך זה נגמר. בבריטניה התחזית הייתה למרוץ סופר-צמוד בין השמרנים ללייבור; בפועל זכו השמרנים בניצחון מוחץ. בטורקיה ניבאו הסוקרים רוב מוחלט למפלגתו של טאיפ
ארדואן ואפס מנדטים לכורדים - וקרה בדיוק ההפך.
בכל מדינה ניתנו הסברים שונים ומשונים לכשלון הסקרים. בישראל נטען שהשינוי הגדול חל ב-48 השעות האחרונות בהן לא נערכו סקרים; שהציבור העניש את התקשורת על חד-צדדיותה בכך שנתן לסוקרים מטעמה תשובות שגויות; שנאום "הערבים נוהרים" של
בנימין נתניהו גרם להבדל. בבריטניה היו שאמרו, שאנשים חשו אי-נוחות להודות שהם תומכים בדייוויד קמרון, שכן הסקרים יצרו מעין נבואה שעמדה להגשים את עצמה. בטורקיה עוד לא שמענו הסברים, אך ייתכן שייאמר שהחצי-דיקטטורה של ארדואן גרמה לנשאלים לחשוש לומר את האמת בלא הגנתו של הפרגוד.
אלא שאין אפשרות להסתפק בהסברים הללו. כאשר מדובר בשלוש מדינות כל כך שונות בזמן כל כך קצר, חייבים לשאול האם הסקרים במתכונתם הנוכחית לא פשטו את הרגל; האם הם רלוונטיים לעידן התקשורת המודרנית. כאשר המידע עובר במהירות הבזק באמצעות האינטרנט; כאשר עמדות מושמעות בפייסבוק ולא בכיכרות; כאשר ציוץ אחד בטוויטר יכול להשפיע יותר מאשר עשרה נאומים; כאשר המונים מתווכחים און-ליין בזמן אמת - כאשר זוהי התמונה, לא בטוח שסקרים המתייחסים לדקה מסוימת משקפים את העמדה בדקה שאחריה.
לעידן בו אנו חיים יש השלכה אפשרית נוספת. המהירות והשטחיות ירשו את מקומם של האמינות והדיוק. יותר חשוב מי מפרסם ראשון ולא מי מתבטא במדויק. הפוסט, הציוץ והטוקבק באים מהבטן ולא מהראש. לא יהיה זה מופרך לחשוב, שהתשובות לסקרים ניתנות באותה מידה של רצינות ומחשבה - ואילו כאשר הבוחר מגיע לרגע האמת, הוא שם את הקלפי המשקף עמדה שקולה וארוכת טווח.
אלו הן כמובן רק מחשבות של הדיוט, ויש מומחים גדולים בהרבה ממני שצריכים לתת על כך את הדעת. ומדוע הם צריכים לעשות זאת? - משום שלסקרי דעת קהל יש חשיבות כלכלית ועסקית מכרעת. בתחום הפוליטי הם בעיקרו של דבר גימיק, אך בתחום העסקי הם יכולים לחרוץ גורלות. סקרים מהווים שיקול מרכזי בהחלטות על השקת מוצרים ושירותים, על כניסה לתחומים חדשים, על מיתוג וסמלילים. אם הם מספקים מידע שגוי, חברות עלולות להפסיד מיליונים ואפילו לקרוס, כאשר יגלו באיחור שדעתו האמיתי של הלקוח שונה מזו שהשתקפה בסקר. יכול להיות שבתחום העסקי ההצלחה שלהם הרבה יותר גדולה; אבל את זה צריך לבחון לעומק ובצורה אמפירית, ולשאול האם המגמות בסקרים הפוליטיים לא מחלחלות לסקרים המסחריים.
הסוקרים והסטטיסטיקאים חייבים לשבת ולבדוק מה השתבש אצלם. כן, אצלם. לא אצל הציבור. בפרפראזה על דבריו של יצחק בן-אהרון אחרי המהפך של 1977, אי-אפשר להחליף את הקהל אם דעתו לא מסתדרת עם הסקר. נכון לעכשיו, הסוקרים נותנים שירות עוד יותר גרוע משל עמיתם בשדה התירס: לא רק שהמידע שלהם בלתי רלוונטי, הוא גם רחוק מלהיות מלא ומדויק.