המונח אפרטהייד הושאל ע"י ה-BDS מהמשטר הלבן בדרום אפריקה. בארה"ב השתמשו במונח סגרגציה או הפרדה גזעית. שני המונחים מייצגים משטר גזעני של הפרדה גזעית ואפליה פוליטית וכלכלית בין אזרחים לבנים ללא לבנים בדרום אפריקה. האפרטהייד מכוון כלפי לא לבנים, שהם אזרחי אותן מדינות.
חוקי האפרטהייד בדרום אפריקה החוקים כללו הפרדה מוחלטת באזורי המחיה, מוסדות החינוך, אמצעי התחבורה, שרותי הבריאות, התרבות והפנאי, תוך הקצאת מירב התקציבים לאוכלוסייה הלבנה ותקציבים מצומצמים לאוכלוסייה הלא- לבנה. נאסרו יחסי מין ונשואים בינ-גזעיים. מהלא- לבנים נשללו זכויות פוליטיות, לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון, נאסרה עליהם התאגדות פוליטית ומקצועית וגם הוגבל חופש התנועה שלהם. למעשה, בוטלה אזרחותם ונעשה ניסיון ליצור עבורם אוטונומיות שבטיות, למרות שחלק ניכר מהלא- לבנים המשיך להתגורר בשכונות עוני בצמוד לערי הלבנים.
חוקי ההפרדה הגזעית בדרום ארה"ב בכל מדינות הדרום נחקקו בשנות ה- 1870 חוקים שנועדו ליצור ההפרדה גזעית
חוקי ההפרדה הגזעית כללו:
- מערכת חינוך נפרדת הוקמה מגן הילדים עד האוניברסיטה. במערכת זו יכלו ללמוד וללמד רק שחורים, כמובן, והמערכת סבלה מאפליה חמורה בתקציבים וכן מרמת חינוך נמוכה ביותר.
- המוסדות הציבוריים - במוסדות שלטון, מסעדות, בתי חולים, בתי סוהר, אפילו תאי טלפון, הייתה הפרדה מוחלטת. כלומר, כניסות נפרדות, שירותים נפרדים ושירותים לשחורים ע"י שחורים. לבנים לא עבדו, למשל, בבתי חולים לשחורים. למותר לציין שרמת השירותים לשחורים הייתה נמוכה בהרבה, לעומת זו של הלבנים.
- תעשיה - הייתה הפרדה מוחלטת באולמות העבודה, במקלחות, בתי השימוש, התאים והקפטריה. ה- AFL, פדרציית העבודה האמריקנית, לא קיבל שחורים לאיגודים המקצועיים. ב-1935 פרשו חברים מהפדרציה והקימו את ה- CIO, שקיבל שחורים לשורותיו, אבל, באיגודים ניפרדים תוך הנהגת אפליה בשכר, בתנאי עבודה ותנאים סוציאליים. זה היה המצב עד שנות ה- 1960 .
- תחבורה - חדרי ההמתנה, אשנבי הכרטיסים, השירותים, הקפטריה היו בהפרדה מוחלטת. ברכבות היו קרונות נפרדים לשחורים ובאוטובוסים היו השחורים רשאים לעלות רק מאחור ולשבת בספסלים האחוריים. אם לבן דרש משחור לפנות מקומו, היה על השחור לציית.
- נשואים בינגזעיים - היו אסורים באיסור מוחלט עד דור רביעי, והוטלו עונשים כבדים.
- תעמולה למען שוויון - הייתה אסורה בע"פ ובכתב. אסור היה לפרסם חומר בדפוס או במכונת כתיבה, והעונש היה קנס של 500 דולר או 6 חודשי מאסר או שניהם.
- מערכת המשפט - שחור לא יכול היה לשמש בחבר מושבעים, והמשטרה, ומערכת המשפט היו מורכבים, במידה לא מעטה, מחברים או אוהדים של הקו קלוקס קלן, ארגון ששם לו למטרה להבטיח את עליונות הגזע הלבן, ולמנוע מהשחורים לממש את השוויון האזרחי שהוענק להם ע"י הקונגרס האמריקני באמצעות 3 תיקונים בחוקה.
- שלילת הזכות לבחור ולהיבחר - לא ניתן היה לשלול מהשחורים את זכויותיהם אלה על-ידי חקיקה, והמוסדות המחוקקים במדינות הדרום התחכמו כדי לעקוף את החוק הפדרלי. על-פי החוק האמריקני קיימת חובת הרשמה בפנקס הבוחרים ומי שהייתה לו זכות בחירה אך לא נרשם לא יכול היה להצביע. המוסדות המחוקקים בדרום קבעו מבחני קריאה וכתיבה שרוב השחורים לא היו מסוגלים לעמוד בהם משום שהיו אנלפביתיים. הייתה גם תופעה של פסילת מבחנים בצורה שרירותית. כמו-כן, הוטל הוטל מס על הרשמה לבחירות, שרוב השחורים לא היו מסוגלים לשלם בשל מצבם הכלכלי. הקו קלוקס קלן נקט באמצעים נוספים על-מנת למנוע משחורים להירשם. בכניסות למשרדי הרישום עמדו דרך קבע נציגי הארגון ומנעו, פיזית, משחורים להיכנס. הייתה גם מערכת של איומים וטרור ואף מעשי לינץ כדי למנוע משחורים לבחור. כתוצאה מכך לא היו השחורים מיוצגים כלל.
משטר ההפרדה הגזעית התקיים בין שנות ה-1870 ושנות ה-1950. החל במשנות החמישים החלה ה"תנועה לשוויון אזרחי", שהוקמה ע"י מרטין לותר קינג, במאבק פוליטי וציבורי נגד ההפרדה הגזעית ובשנות ה-1960 נחקקה שורת חוקים שנועדה לבטל את ההפרדה הגזעית.
מה לישראל ולאפרטהייד בהקשר הפלשתיני? ראשית כל, הלא-לבנים בדרום אפריקה ובדרום ארה"ב היו אזרחי מדינות אלה ולמרות היותם אזרחים נשללו מהם זכויות האדם והאזרח והזכויות הפוליטיות. הפלשתינים בגדה המערבית וברצועת עזה לא היו מעולם ואינם גם כיום אזרחי ישראל ולכן השימוש במונח אפרטהייד לא רק שאינו במקומו אלא הוא ניסיון גס לסלף את המציאות.
ה-BDS מביא את הגדר שבנתה ישראל כדי למנוע חדירת מחבלים שתכננו לרצוח אזרחים ישראלים כדוגמה לחומת אפרטהייד. אין כל קשר בין הגדר / חומה לאפרטהייד. זהו שקר גס שה- BDS מטפח נגד ישראל.
המצב האמיתי הוא שמתנהל כאן מאבק בין שתי תנועות לאומיות הנאבקות על השטח בין הים התיכון לירדן.
ישראל והפלשתינים מנהלים ביניהם מלחמה. ישראל כבשה את הגדה המערבית ורצועת עזה כחלק ממלחמה שיצאו נגדה מדינות ערביות ביוזמה פלשתינית שנועדה, כדברי מנהיגם של הפלשתינים "לזרוק את היהודים לים", כלומר לחסל את מדינת ישראל. לאכזבתם של הערבים והפלשתינים ישראל ניצחה.
אבל, הפלשתינים ומדינות ערב לא ויתרו על השאיפה לחסל את ישראל וקיבלו בוועידת חרטום את החלטת שלושת הלאווים שמשמעותה הייתה דחיית האפשרות לנהל מו"מ עם ישראל. ישראל נקלעה שלא בטובתה למצב של כובש.
כיבוש איננו מצב חיובי, אבל בשטחים יש כיבוש לא אפרטהייד.
