"איזה יופי, אנחנו נשואים כבר כמה שנים באושר, יש לנו ילדים מקסימים, הצלחנו להקים בית לתפארת, כולם בריאים ויש מספיק אוכל לכולם". אמירות שכאלה נכונות לא פחות, ואולי אף יותר, מכל אותן נוריות אזהרה אדומות שמהבהבות בעצבנות מדי פעם. השאלה היא על מה בוחרים להסתכל.
בפרשתנו "שלח" אנו פוגשים את שנים-עשר המרגלים שיצאו לתור את הארץ, כולם ראו את אותם מראות, ביקרו באותם מקומות וחוו את אותן חוויות. אך משום מה הפערים היו עצומים. עשרה מרגלים תיארו באימה את הארץ המפחידה שאנשיה ופירותיה ענקים ומוזרים, ויהושע וכלב תיארו בשמחה את מעלתה של הארץ המובטחת.
את חיינו ילוו תמיד אותם שני חצאי כוס - החצי המלא והחצי הריק. בידינו הבחירה על מה לשים את הפוקוס, במה להתרכז. אין בן אדם מושלם, גם לא בן הזוג שלנו (ואולי בגלל זה התחתנו, הפכים מתחברים...), אבל מה אנחנו בוחרים להבליט, במה אנחנו מתרכזים, בחצי הכוס הריקה או בחצי הכוס המלאה.
ובכלל, חצי הכוס הריקה היא שקר שאנחנו המצאנו. אם נאמין שבן/בת הזוג שלנו באמת אוהב אותנו ועושה הכל בשביל שיהיה לנו טוב, אז נבין שאין באמת חצי כוס ריקה, אלו בסך-הכל דמיונות וסרטים שהכנסנו את עצמנו לתוכם בגלל כל מיני שטויות שראינו בתעשיית הקולנוע או מתוך השוואה למה שראינו אצל זוגות אחרים. אם נפסיק להגדיל את הציפיות לחינם, נפסיק להתאכזב. אם נאמין באמת בבן/בת הזוג שלנו, לא תהיה כבר חצי כוס ריקה. ואז כבר לא תהיה לנו ברירה, הפוקוס יהיה חייב להיות על אותן נקודות יפות ונעימות...