ערביי ישראל, הנהנים מכל הזכויות האזרחיות כולל ההצבעה לכנסת, הקצבות עבור ילדים וכו', מבלי למלא את החובות האזרחיות המוטלות על כל אזרח, אינם יכולים להרגיש קונפליקט בקירבם. כי או שהם ישראלים לכל דבר, (וכל מקום תחת הכלה ישראלית אינו מהווה סלע מחלוקת עבור הישראלים), או שהם להגדרתם פלשתינים. ואז שילכו לעזה או לכל מקום אחר. ישראל אינה ולא תהיה פלשתין לעולם.. זוהי המדינה שלנו, ומי שמרגיש יסורי מצפון אם הוא צריך להופיע בשומרון, ביהודה או בבקעה - שיוריד נטל זה מעל עצמו, ויבחר לגור בארץ ערבית או אחרת, בה יוכל לומר ולנהוג כרצונו החופשי. כי הרי כאן לטענת חלק מהערבים הישראלים, זו לא דמוקרטיה.
אי-אפשר לחיות במדינה, מה שלא מתקיים באף ארץ בעולם, שאתה גם אזרח שלה, ובה בעת להיות אזרח של מדינת אויב. אזרחי ישראל חייבים להחליט אם הם ישראלים. כי אם הם "פלשתינים" - שיעברו לכל מקום בו ייחשבו לשכאלה.
אתה לא יכול ללקק כאן את הדבש, ולבעוט בחלב שמגישים לך בעת ובעונה אחת. אם שחקן או יוצר כל שהוא יחפוץ להעלות מחזה, או לכתוב ספר, שיכפיש את מדינת ישראל - שלא יעלה על דעתו לקבל תמיכה כספית עבור זה. צנזורה בסגנון ז'דאנוב אין כאן ולא תהיה, אך מימון יצירות המכפישות ופוגעות במדינה בעיני העולם, כמו סרטים "ישראלים" רבים בשנים האחרונות, שזכו להתפעלות בגלל סיאוב דמותנו המוסרית בעיני העולם כולו - מימון כזה לא יכול להגיע לא באופן ישיר מהממשלה ולא באופן עקיף מקרנות שהשם "ישראל" מצורף לשמן, והן ממומנות ע"י ארצות ערב ושונאי ישראל למיניהם ממדינות אירופה.
בשמונה עשרה השנים בהן המלך חוסיין שלט בגדה המערבית בין 1948 ל-1967, הוא לא התיר לפתוח אפילו אוניברסיטה אחת בגדה. ישראל לאחר מכן - כן נאותה לכך, עם הקמת אוניברסיטת ביר זית, ובכך עזרה לפתח אינטלקטואליים ערבים שבעזרת היידע שרכשו הפכו למשטינים ולכוח פוליטי, למכשיר רב עוצמה שהפיק רווחים עבור הערבים.
המלך חוסיין גם לא הירשה לפתוח בית בד אחד בשומרון. אבל תחת "הכיבוש" הישראלי צצים כל העת וללא הרף אלפי עצי זית, שמספרים לנו שזה מימי הסבא של הסבא שלהם, וכך תעשיית הזית בשומרון משמשת אף היא כלי פוליטי לטובת עניינם.
לי אין נקיפות מצפון לכתוב ביקורות משבחות על יוצרים ושחקנים ערבים ישראלים מוערכים בעיני. יש בתוכם מוכשרים מאד. אך ברגע שחלקם משתמשים בכשרונם ומפנים זאת כחרב פיפיות כלפי המדינה בה הם חיים - נאמנותם למדינה פגה וגזה, ומבחינתנו הם לא אמורים לזכות באהדתנו או תמיכתנו.
כך גם יוצרים ישראלים יהודים מהצד השמאלני של הקשת הפוליטית, ואפילו סתם אזרחים הנפתים להאמין בבועות שמאכילים אותם ה"אינטלקטואילים הידועים", ומוכנים לוותר על רוב שטחי ישראל כיום עבור "שלום" שהערבים כלל לא מוכנים אפילו לקיים משא-ומתן למענו - גם הם, לא ראויים לפרסי משרד החינוך או לתמיכות כאלו ואחרות המורעפות עליהם.
מי שלא מאמין בזכותנו על אדמת אבותינו, וכופר בחידוש עצמאותנו על המדינה שאלוהים ייעד לנו אותה כבר מימי אברהם אבינו ואבי כל המוסלמים, יש לו את הברירה החופשית לעבור לגור בארץ אחרת, ולהופיע שם כאוות נפשו, ובא שלום על כל ישראל.
