חוק חזן אין ספק שאחרי הפיחות שחל במעמדה של הכנסת, בעקבות המרוץ אחר פסטיבל כסאות השרים, פרשת
אורן חזן לא מוסיפה כבוד לבית המחוקקים שלנו. מבחינה מוסרית היא מדיפה ריח רע מאוד.
בניגוד לדיעה הרווחת, ההשוואה בהיבט המשפטי ל
אריה דרעי היא בלתי רלוונטית. זאת לא רק מבחינת אופי העבירות, ובמיוחד ניצול הנשים המחפיר של חזן והסחר בהן, אלא לא פחות משום שאריה נענש כהלכה ושילם מחיר אישי וציבורי כבד, כשבנוסף למאסר הוטלו עליו שבע שנות קלון, והתנזרות מפעילות פוליטית למעלה משני עשורים.
לעומת זאת, ספק אם חזן יורשע בפלילים, משום שמעשיו אינם עומדים בקטגוריה זו בבולגריה, שם ניהל את הקזינו. לכן כפי שחוּקק חוק דרעי בשעתו, כך יש לחוקק הפעם לאלתר את חוק חזן הפרסונלי, לפיו אדם בעל עבר מפוקפק כמוהו יושעה מכל פעילות פרלמנטרית. מוסריותו הירודה והמבחילה אינה עומדת בשום מבחן פרלמנטרי, ולכן הוא אינו ראוי להיות חבר כנסת. מעבר לכך, גם הצבעותיו במליאה לא יהיו ענייניות, אלא נקמניות ב
ממשלה. ולכן יש לשלול ממנו זכות זו.
טעם לפגם בעוד ראש האופוזיציה,
יצחק הרצוג, גילה אצילות פרלמנטרית, ונֵאות להעניק רשת ביטחון זמנית לממשלה, בעקבות פרשת חזן, תגובתה של ח"כ
שלי יחימוביץ' אומרת דרשני.
יחימוביץ', בעלת היושרה הציבורית והתדמית המהוגנת, מוכנה לקבל במליאה את אצבעו האופוזיציונית המפוקפקת של אורן חזן בהצעות חוק שונות, גם אם זו, יש להניח, תנבע ממניעים אישיים נקמניים, ולא ממניעים ענייניים, ובלבד להצליח להפיל את ממשלת נתניהו. היא מוכנה להכשיר את המהלך הלא ישר הזה, שיש בו טעם לפגם, ולתת לו יד, בגלל אינטרסים פוליטיים מובהקים. האומנם המטרה הפוליטית מקדשת את כל האמצעים?
סמל איכות פסיקת בית המשפט נגד השימוש בקמפיין הפרסומי של חברת מי עדן "השמפניה של הטבע", בטענה לשימוש בזכויות היוצרים של יין השמפנייה הצרפתי, אומרת דרשני (גילוי נאות: אין לי כל קשר לחברה, ואף אינני לקוחה של מוצריה).
לא סוד הוא כי מותגים לא מעטים חרגו מתחום השימוש הלשוני הספציפי שלהם והפכו לסמלי איכות, דוגמת מרצדס (כגון 'המרצדס של הקלנועיות') והרולס רוֹי ( כגון 'הרולס רוי של מכשירי החשמל') מתחום הרכב. וכעת, בחסות חברת המים המינרליים, גם שמפניה הצטרפה לרשימה מכובדת זו. מדובר בתופעה לשונית מקובלת. ואולי גם שלא במודע המותגים המקוריים נהנים כך מיחסי ציבור חינם אין כסף. במה נשתנה אפוא גורל השמפניה מרעותיה?
נְעים זמירות דויד אין ספק שהזמר דויד דאור ניחן באישיותו במאפיינים נשיים, דוגמת רכוּת, רגישות ורגש, שקולו האופראי הגבוה הוא, איך לא, רק אחד מהם. נראה שעִם כל הצער שבדבר, מות אביו הביא למיפנה כפול בחייו: דתי - החזרה בתשובה, ואמנותי - העיסוק בציור. שני התחומים, מעֵבר לחוות החי שבביתו, מהווים גם תירפיהמצויינת.
בצדק מכנה הזמר הנודע את שיעורי התורה השבועיים, שהוא משתתף בהם, "כיתה טיפולית". שהרי כפי שמצביע נעים זמירות ישראל בתהילים (שאת מזמוריהם המופלאים הלחין דאור לאחרונה) "תורת ה' תמימה משיבת נפש". קיום המצוות מתוך פנימיוּת מהווה מדיטציה יהודית ממדרגה ראשונה, ומַקנה שליטה ביצרים.
גם היציבות של התא המשפחתי במשך למעלה משני עשורים- זן נדיר בברנז'ה האומנותית - ניזונה במידה רבה, כעדות הזמר, משמירת טהרת המשפחה. האישה והדירה הנאות, שדאור התברך בהן, כדברי חז"ל מרחיבות אף הן דעתו של אדם.
למרות דחיית גל"צ את שיריו האחרונים של ד'אור, דומה כי מכירת אלבומי הזהב והפלטינה שלו, כמו גם הופעותיו הנשיאותיות והמלכותיות הבינלאומיות, הן עדוּת מקצועית מובהקת לשיריו. מה צריך יותר מזה?
השר והרפורמות אין ספק ש
שי פירון הוא איש חינוך ותיק, שצמח במערכת, ניהל והכיר אותה היטב, וככזה מִשרת השר הייתה ממש תפורה עליו. הוא הביא עימו למשרד החינוך שלל תוכניות, מהן שנויות במחלוקת, ובכללן צמצום הבגרויות, ביטול מבחני המיצ"ב, הוראת השואה בגן, ועוד. כמו-כן יזם לימודי מורשת גם בבתי ספר ממלכתיים.
בצד פרויקטים חינוכיים שיזם, דוגמת "מחנכים סביב השעון", להידוק הקשר בין מורים לתלמידים מעֵבר לשעות הלימודים ובחופש, תוכנית "האחר הוא אני" לשוויון חברתי, ועוד, הציע פירון מיזם לניהול עצמי של בתי ספר יסודיים. מיזם כזה היה מתבסס על ניהול עסקי, יותר מאשר על ניהול חינוכי, ומגדיל את הפערים הכלכליים והחברתיים בין בתי הספר.
יתרה מכך, מעֵבר לחוסר עקביות בעמדות הלכתיותשונות, גילה השר חוסר סמכותיות בקלוּת הבלתי נסבלת שֶבָּהּ נענה לגחמת תלמידה לביטול בחינת הבגרות בספרוּת. זכורה גם התבטאותו האומללה בפייסבוק, לפיה השתעמם בביקור במחנות המוות, עד כדי צורך בריטלין. האם מדובר בתלמיד שי פירון, ואם לא, כבוד השר, היכן הדוגמה האישית?
מלבד זאת, בדומה ליו"ר המפלגה,
יאיר לפיד, ולעמיתתו
יעל גרמן, שרת הבריאות, פירון היה עסוק מדי בייחצוּן עצמי, כמו גם באינפלציה של ועדות ורפורמות, שחיכו שנתיים, במקום בעשייה ממשית. מבחינה זאת
יעקב ליצמן כמודל חיובי להישגים. 'כולנו ליצמנים', כפי שהצביע לא אחר מאלי אללוף, בן מפלגתו של פירון, כבר אמרנו?
בזכות היכולת נועם אונטולוגי מצטרף לגלריה של אנשים מוגבלים, שזכו לבמה מכובדת ב'שישבת', בזכות הישגיהם בתחום הספורט, האמנות, הביטחון והמדע (כמו נועם וכמו החייל האוטיסט שהדליק משואה ביום העצמאות) למרות המגבלה, ובגללה. הם מצטיינים ברצון עז וביכולת התמודדות מרשימה, שקיבלה לא מעט גיבוי מהמשפחות התומכות והאוהבות שעומדות מאחוריהן, שבהן הם בורכו.
במקום לשקוע פיזית ונפשית בגין המגבלה, זו דחפה אותם להוכיח את יכולתם וכישוריהם בתחומים אחרים ולהצטיין בהם, תוך תרומה משמעותית לקהילה, לחברה ולצבא. בכך הם מוכיחים שהגיעה השעה להתנער מסטראוטיפים, ולהפסיק לשפוט אדם על-פי מוגבלותו, אלא יש להעריכו על-פי יכולותיו והישגיו ותרומתו הקהילתית.
מעבר לכך, נועם ועמיתיו משמשים מודל להתמודדות ולהישגים בזכות כוח הרצון לא רק למוגבלים, אלא לא פחות לאנשים הבריאים. נדמה לי שרבים מהם, כמו נועם, מודעים, בצד היכולת, גם למגבלות שלהם, וגם בכך הם יכולים לתת שיעור לחברה. זאת בנוסח הפתגם האנגלי הידוע: "אלוקים, תן לי את השלווה לקבל מה שאיני יכול לשנות, האומץ לשַנות את הניתן לשינוי, והתבונה להבחין בין השניים".
פסוקו מאמן הכדורסל המיתולוגי: (דיוויד) בלאט כושר
מחטי האורן (חזן): מחט בערימת השחת
חֶברות ניקיון: לוחמי מַגָּב
שובָר שתיקה: מי מממן את ארגון שוברים שתיקה?
מצעד הזמר הירושלמי: בירה ושירה
משפחת שושן - הקטל הליילי הכפול: ערב בלי שתי שושנים
רצח בגלל 130 שקל: רחימוב הלא רחוּם
פרי הכפר: פרי-ווילייג'
אהרן קרוב שרד את הפציעה האנושה במלחמת לבנון השנייה: איירון- מֶן
