בסוגיית רישום הנולדים בירושלים, בית המשפט האמריקני פסק בשבוע האחרון לא נגד ישראל (כפי שצהלו "אוהבינו") אלא נגד האומה האמריקנית. לבית הלבן ולמחלקת המדינה עמדה עקרונית ארוכת שנים, שאינה מכירה בירושלים כבירת ישראל. בית המשפט קבע שהמילה האחרונה היא של הנשיא ולא של הקונגרס, שביקש לכפות הכרה עקיפה של ארה"ב בירושלים. ויכוח פנים-חוקתי.
אבל מה המשמעות הערכית של הפסיקה? ארה"ב אינה מכירה בירושלים כבירת העם היהודי. ירושלים אינה מקום גאוגרפי גרידא, גם לא לצורך הדיון הפנים-חוקתי האמריקני; היא מושא חפץ של דורות רבים. ירושלים היא ציון. אינני מדבר עלינו; ירושלים נוכחת אצלנו בתנ"ך, בתפילה, בפרקטיקה של חג ואירועים משפחתיים, בספרות, בעלייה לרגל ועוד - באופן חסר תקדים ביחס לכל נושא אחר. אבל ירושלים נמצאת גם בתשתית גיבושה של האומה האמריקנית.
קבוצות אתניות ודתיות עזבו את אירופה החולה והגיעו למה שנראה בעיניהן כארץ המובטחת. ירושלים כמושא חפץ רוחני ופוליטי, כבירת הממלכה היהודית באלף הראשון לפני הספירה, כמקום לידתה של הנצרות במאה הראשונה לספירה - היא סמן של האתוס האמריקני. אין ירושלים ללא העם היהודי. על בסיס מה שעשינו ממנה מימי דוד והלאה - ביקשה הנצרות להתמקם בירושלים.
במאה השנייה החליטה אימפריה אדירה שהיא אינה מכירה בקשר הפוליטי והרוחני שלנו עם העיר הזאת. רומא כינתה את ירושלים "איליה קפיטולינה" ואת יהודה כינתה "פלשתינה" על שם גויי הים הפלשתים (שנעלמו מהאזור מאות שנים קודם). בכך חשבה לנתק את הקשר שלנו עם ירושלים.
אחר כך עם איחוד האימפריה הרומית והנצרות, החליטה ב-451 המועצה האקומנית בקלקדון למנות פטריארך לירושלים, מתוך אותו דפוס היסטורי של רצון לנתק רוחנית ופוליטית את ירושלים מהיהודים. זה לא צלח. 96 פטריארכים מונו מאז ועד לאיחוד העיר באייר תשכ"ז בידי צאצאי היהודים שהוגלו ממנה. כמה נשיאים אמריקנים יתמנו עד שארה"ב תכיר בירושלים כבירת העם היהודי?
אי-הכרה בירושלים כבירת העם היהודי אינה פוגעת בנו; ילד יודע מיהי אמו, גם בלי הכרה מזרים. אבל אי-הכרה כזו פירושה אי-הכרה באתגר הפוליטי והרוחני שמציב האיסלאם בפני המערב ובראשו אמריקה. האיסלאם נלחם בישראל ובעם היהודי לא כפרט בודד, אלא כמוצב קדמי בחזית המלחמה מול המערב כולו. טענת האיסלאם לבכורה דתית מתייחסת לכל דתות העולם, וההשלכות הן הרות גורל - צבאיות, חברתיות, פוליטיות ודתיות.
ההתכחשות של ארה"ב לבכורתו של העם היהודי על ירושלים היא התכחשות לתפקיד שארה"ב עצמה ממלאת בדרמה העולמית. למרות השינויים הגיאופוליטיים האדירים שעובר המזרח התיכון ועולם האיסלאם בכללותו, ממרוקו ועד אינדונזיה - חלקים ניכרים באליטה המערבית סבורים שישראל היא הבעיה, ואם רק נקריב אותה, ישוב השקט העולמי לשרור על-כנו. ההיסטוריה מלמדת אחרת: שיבת ציון היא דווקא הערובה לקיומה של הציביליזציה המערבית.