בימים האחרונים אנו עדים לסערה, סערה שבבסיסה עומדות שתי החלטות: האחת - החלטתו של שר החינוך,
נפתלי בנט להוציא מסל התרבות את ההצגה "הזמן המקביל", הצגה אשר מגוללת את חייו מאחורי הסורגים של וליד דאקה, רוצחו של החייל משה תמם ז"ל. השנייה - אמירה של שרת התרבות,
מירי רגב על הרצון לבחון את התקצוב של תאטרון אלמינא (תאטרון המטיף לדו-קיום אשר מנוהל על-ידי
נורמן עיסא ואשתו) וזאת בשל סירובו של נורמן עיסא להופיע בבקעת הירדן.
הסערה המדוברת התחזקה בימים האחרונים כאשר ברגעי השיא שלה נתקלנו ב:
- פנייה נרגשת של נורמן עיסא של לא להכריח אותו לפעול כנגד מצפונו;
- קריאות בוז כנגד שרת התרבות;
- חתימה של כ-300 אנשי תרבות על עצומה כנגד אירועי הימים האחרונים בטענה שהם מהווים סתימת פיות ופוליטיזציה;
- השוואה של בוחרי הליכוד לעדר של בהמות;
- פרסום קריקטורה בדף הפייסבוק של "ניצחון 2015" המציגה "עסקה" אסורה המתבצעת בסמטה חשוכה, ה"עסקה" כוללת העברת ספר של דויד גרוסמן בין שתי אנשים וכל זה כאשר ניתן להבחין פטרול משטרתי מתקרב - המסר ברור: סתימת פיות.
- צעקות וקטיעת דבריה של אורטל תמם אחייניתו של משה תמם ז"ל ב"כנס החרום", כאשר אורטל מנסה להסביר את עמדתה כנגד ההצגה "הזמן המקביל".
ובכן, הגיע הזמן לשאול: האם הצעדים האחרונים הננקטים על-ידי שר החינוך ושרת התרבות מהווים הלכה למעשה סתימת פיות ופוליטיזציה של התרבות?
קודם כל, חשוב לציין שהמדינה לא מחויבת לתקצב כל תרבות- זה לא תפקידה ולא לשם זה היא נולדה- למען האמת, המצב האידאלי הוא שהמדינה לא תתערב בנושאי תרבות כלל.
שנית, לא מדובר בסתימת פיות כאשר לא רוצים לתקצב הצגה כזאת או אחרת, מדובר סך הכל בחוסר תקצוב ממשלתי. הרי בסופו של דבר, איש לא מונע מהאומנים להשיג תקציב ולהציג את הצגתם, ההצגה אינה מוצאת מחוץ לחוק.
שלישית, אף אחד אינו מונע מהאומנים ליצור כל העולה על רוחם, אך עליהם להבין שאין זה הגיוני שתקציב להצגה כנגד שטחי יהודה, שומרון, בנימין ובקעת הירדן תתוקצב מהכיס שלי ומכיסם של תושבי אותם אזורים, בדומה לכך- אין זה הגיוני שאותם מתיישבים יממנו אומנים אשר מחרימים אותם וזאת אך ורק בשל פוליטיקה.
רביעית, אותם אומנים אשר טוענים לפוליטיזציה של התרבות משחקים משחק צבוע, שכן- הם בעצמם כבר מזמן הפכו את התרבות לפוליטיקה, אחרת איך אפשר לקרוא לעובדה שחלקם מסרבים להופיע באריאל, בבקעת הירדן וכו'?
ולסיום, מילה לנורמן עיסא ושאלה לאנשי התרבות אשר השתתפו ב"כנס החרום": נורמן, אי-אפשר לטעון לדו-קיום ולסרב להופיע מול קבוצה אשר שונה ממך וכל זה באותה נשימה. בנוסף, נורמן כתגובה לאיום לבחון מחדש את מימון התאטרון שלך ביקשת שלא נגרום לך לפעול כנגד מצפונך, ובכן, איש לא מבקש ממך זאת- אתה לא רוצה ללכת כנגד מצפונך- מעולה, אנחנו לא רוצים לתקצב אותך- זה נגד מצפוננו. אתה מוזמן לתקצב את עצמך, אבל זה לא יקרה- כנראה יותר קל לקבל תקציב מהמדינה.
ואליכם אנשי התרבות שהשתתפו היום בכנס יש לי שאלה אחת בלבד: איך אתם יכולים להתלונן על סתימת פיות ובאותה נשימה לנסות ולסתום לאורטל את הפה וזאת רק בגלל שהיא מציגה גישה השונה משלכם? איך אתם מסוגלים לסתום לה את הפה כאשר היא מדבר מנימי נשמתה ומעומק ליבה?
