שאלה קשה - מדינית, ביטחונית וגם מוסרית - מתדפקת על דלתנו: כיצד לנהוג עם הדרוזים בסוריה שצבא דאעש מתקדם לעברם? הדרוזים נחשבים אצלם לכופרים, ולכן קיומם בסכנה. הריכוז הגדול של הדרוזים בסוריה, למעלה מחצי מיליון נפש, נמצא ב"הר הדרוזים" שבירתו סווידה - כ-80 ק"מ ממזרח לגולן שלנו. הדרוזים הישראלים פנו לממשלה לעזור להצלת אחיהם, אבל אשר לטיב העזרה הזאת יש גרסאות שונות. יש שמבקשים להתיר להם לשלוח כסף ואמצעי מחייה, ויש שדורשים שנחמש אותם ואפילו תובעים 'נשק שובר שוויון': טנקים, טילים. אם המצב יחמיר, יהיו בוודאי חיילים וקצינים משוחררים מבני העדה שיבקשו לצאת לעזרת בני עמם או ייצאו מבלי לבקש.
מדינת ישראל רשמה הישגים רבים כמאלתרת, היא גדולה בשליפה מהירה מן השרוול של תוכניות חילוץ - מצרות שלתוכן לא הייתה נקלעת מלכתחילה, לו התכוננה מבעוד מועד וביישוב הדעת. לא נוכל להיות אדישים נוכח מצוקת הדרוזים, אבל היא טומנת בקרבה גם סכנות של הסתבכות והגדולה בהן - היגררות למלחמה לא לנו.
בעצם, מחויבות יש לישראל כלפי הדרוזים הישראלים בלבד. מה נשיב, אם ידרשו מאיתנו לתרום לביטחון הר הדרוזים לא פחות ממה שהם תרמו לביטחון מדינת היהודים, ויאמרו: אנחנו את כל כוחנו, מחזור גיוס אחר מחזור גיוס, נתנו לכם - עכשיו, שעמנו בסכנת כיליון, עיזרו לנו גם אתם - ובכל כוחכם!
אלא, שזה לא פשוט כל כך. הטיעון הזה הוא לבטח תקף לגבי הדרוזים אזרחי ישראל (כ-110,000), אחינו הם. אבל, לא הם בסכנה. לעומת זאת, הדרוזים הסורים היו תמיד אזרחים נאמנים של סוריה. בכל מקום, הדרוזים לויאלים לשלטונות, יהיו מי שיהיו. מה גם, שמשטר אסד, בן עדת המיעוט העילאווית, נשען על המיעוטים האחרים וביניהם הנוצרים, הכורדים, הדרוזים, והגן עליהם.
חיים בשני עולמות הדרוזים הסורים שירתו, ומהם שבוודאי עדיין משרתים, בצבא הסורי והגיעו בו לעמדות פיקוד גבוהות. במלים אחרות, הם היו חלק בלתי נפרד מן האויב ומצוקתם היום נובעת אך ורק מכך, שהצבא הסורי נאלץ לסגת מן האזורים שלהם. מה אנחנו חייבים לדרוזים שדגלם סורי? לפי החדשות האחרונות, קבוצה קטנה של פליטים דרוזים סורים ביקשה להיכנס דרך מעבר קוניטרה, ונדחתה על ידינו. למרות האמור לעיל, נראה לי שזו טעות. אנחנו מקבלים לטיפול רפואי פצועים סורים מבלי לשאול בכלל מי הם, ועל כך גאוותנו. במספרים סבירים, ראוי לאפשר לדרוזים הישראלים לדאוג כאן לאחים פליטים, עד יעבור זעם.
יש עוד קהילה דרוזית, שלישית, תושבת הגולן, כ-20,000 מספרה, ואיתה - היחסים מורכבים, ולא מעט באשמתנו. לכאורה, גם הם מניפי דגלי סוריה. שקטים, משולבים בכלכלה ושומרי חוק בדרך כלל, אבל מקפידים להפגין זהות לאומית סורית ולרקוד לפי החליל הסורי. מעטים זוכרים, שזה לא היה תמיד כך. בשנים הראשונות של שלטוננו בגולן, רובם המכריע רצו להיות ישראלים ואף הגישו בקשות לקבל אזרחות, אבל השלטונות שלנו גררו רגליים. לניתוק הסופי גרם
מנחם בגין בהסכם קמפ-דייוויד עם המצרים, שלתוכו הכניס סעיף המזמין את הסורים להצטרף - לפי תנאים דומים. מזה למדו הדרוזים, שעקרונית - היהודים מוכנים לוותר על הגולן, והם בתוכו. ובהכירם את הסורים, הם ידעו מה מחכה להם מידי אסד, האב או הבן, אם יבגדו בסוריותם. לכן, מאותו היום ואילך הדרוזים בגולן חיים בשני עולמות: עולמם החומרי הוא איתנו, וזה יוצא להם דווקא נוח מאוד, ועולמם הלאומי, האידיאולוגי, הוא מעבר לגבול. כך, חיו היטב את היום וגם הבטיחו לעצמם את המחר. היום, שלא כאחיהם בהר הדרוזים, שום סכנה פיסית אינה נשקפת להם, אבל מעניין לדעת אם גם הם באים אלינו בדרישות או בבקשות. מצד אחד, אין לנו כל הצדקה לכעוס עליהם, כי א נ ח נ ו דחפנו אותם אל תוך זרועות הסורים, אבל בינתיים גדל בגולן דור דרוזי חדש שחונך מינקות על השקפת עולם ערבית, שונאת ישראל. הדור הזה - מה עובר לו כעת בראש?
בסיכום, המצב הנוכחי מצדיק לכאורה היענות לכל בקשה של הדרוזים שלנו שאינה מסבכת אותנו אסטרטגית, ופירושו - לאפשר סיוע בכספים, במצרכים ואפילו בכוח אדם מתנדב מקרב בני עמם, וגם - לקלוט זמנית פצועים ופליטים.
לא כן, אספקת נשק, מדריכים צבאיים ולוחמים, אפילו הם רק מבני עמם. זה - אקט מדיני, ואותו עושים רק משיקולים מדיניים. אך גם השיקול המדיני עשוי להשתנות עם שינוי הנסיבות, למשל - רצח-עם על סף ביתנו עשוי לאלץ אותנו להתערב.
כלל אחד, נוקשה, ניתן לנסח כבר היום: מי שירצה לקבל מאיתנו סעד אסטרטגי כגון נשק, עליו לבקש זאת בגלוי ולהכיר בנו ובריבונותנו על הגולן. ואם גם הדרוזים של הגולן יבואו במשאלות בעלות אופי מדיני, זו תהיה ההזדמנות שלנו לתקן שגיאה ישנה ולהזמינם מחדש לקבל את האזרחות הישראלית, כאחיהם בגליל.
מי ייתן, ומהר הדרוזים ייחסך גורל היזידים והנוצרים, אולם אם חלילה יתרגש עליהם התסריט הגרוע ביותר והם יפנו אלינו ואנחנו נוכל להיענות, או אז - כמו שאצל האמריקנים 'אין ארוחות חינם', גם אנחנו צריכים ללמוד לגבות מחיר מדיני.
