האמת ניתנת להיאמר שתרבות הגוף מעולם לא עמדה בראש-מעייניהם של יהודי מזרח-אירופה. ההפך מזה: את מקומה הרבה לתפוס.בקרבם דווקא עולמם הרוחני. הם התבלטו כסופרים, כעיתונאים, כתלמידי-ישיבה, כפקידים אפורים וכמלווים בריבית. בתור שכאלה הם הצטיירו בדרך כלל כשקופים וכחושים, וכמי שמועדים לפורענות, אם חלילה תבוא. הסתבר שזו אכן הגיעה אליהם, בצורה של פוגרומים קשים בראשית המאה החולפת, ואילצה אותם לברוח מהם לחופי מבטחים, בעיקר לארה"ב.
בימים אלה נפתחה במנהטן תערוכתו המקורית והחלוצית של ההיסטוריון היהודי-אמריקני, אדי פורטנוי, המתעדת את הימים שבהם הייתה ההתאגרפות ספורט יהודי ייחודי. העיתונאי
גד נחשון, עורך ה"ג'ואיש פוסט" בניו-יורק, שנכח בפתיחת התערוכה המרשימה, עומד על המסר שלה, שעל-פיו יש לחשוף לא רק את התרומה היהודית לעולם הרוח, אלא לא את תרומתה הגדולה לעולם הספורט. מן המסר הזה עולה בבירור שהיהודי אינו בהכרח רק מסכן, נרדף וקורבן, אלא גם כזה שמסוגל להלחם בגופו בעוז-נפש, ממש כמו שמשון הגיבור.
תדמית חדשה
לדברי נחשון, מאמץ פורטנוי בתערוכתו את חלומו הגדול של המנהיג הציוני מקס נורדאו, ששאף בכל מאודו לבנות תדמית חדשה ליהודי המצוי, לפיה אין הוא רק חכם ברוחו, אלא גם אמיץ בגופו. בתערוכה עצמה מספר פורטנוי על צמיחתם בארה"ב של שפע מתאגרפים יהודים במרוצת המאה החולפת, בעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, שבמרוצת הזמן הפכו לאליליו של הדור היהודי הצעיר. רובם היו בעלי משקל קל, ורק מיעוטם בעלי משקל כבד.
בין המתאגרפים היהודים הבולטים נמנים אייב אטל, שהיה בעצמו אלוף העולם בשנים 1907-1912; בני ליאונרד (1911-1922); מקסי רוזנבלום (1923-1939); וברני רוס (1933-1935), שהתמקד בהקמת הבריגדה היהודית על-שם ג'ורג' וושינגטון, שבה נטלו, בין היתר, חלק 2000 מתנדבים יהודים-אמריקנים במלחמת העצמאות של ישראל. בתערוכה לא נפקד גם מקומם של המתאגרפים לו טנדלר, הארי לואיס, קיד קפלן, ג'קי ברג וצ'ארלי וייט, שהפליאו לא פחות מרוס בחשיפתה של נחת הזרוע היהודית בתפוצות.