זוכרים את הימים ההם כשאלכסנדר מוקדון הגיע למזרח עם צבא של 30 אלף גיבורי מלחמה וניצח את 'כורש' הפרסי שעמד בראש צבא שמנה חצי מיליון חיילים?
האם זה מה שמתרחש גם היום כשיוון יוצאת למלחמה נגד אירופה, מנפנפת בנשק עברה המפואר? אלכסנדר, ראוי לציין, הגיע למרחק של כ-200 ק"מ מגדות נהר הגנגס הקדוש. פילי המצביא ההודי שבא לפגוש אותו בשדה המערכה כרעו על ברכיהם למראהו, כך מספרת האגדה. שר הצבא שלו וחברו הקרוב מילדות אמר לו, אני במקומך הייתי עוצר. אלכסנדר חייך וענה, אילו הייתי אתה – גם אני הייתי עוצר.
לנו (היהודים) מספרים היוונים סיפור שונה לחלוטין, סיפור של הקרבה לאומית ואישית. נחישות ברזל. חנה ושבעת בניה, יהודה המכבי ואחיו, נס חנוכה. הסיפור שלנו הוא מאבק נוראי לחיים של אמת וקדושה מול אימפריית אלילים תובעניים שביטאו בימים ההם את מיטב החשיבה והתובנות של העולם המערבי המתקדם והנאור, עולם העתיד. גם היום יוון היא כבר סיפור-עבר. יוון מתעקשת לא להתנער ולא להתרומם מהמזרון עליו הופלה במהלך מאבקים קשים בזירת ההיסטוריה.
האם זה גורם לי שמחה? כל תבוסה של עם היא דבר משפיל אפילו עוטפים אותה ב'אהבת-חיים' מלבבת ומוכרים אותה לתיירים בצירוף בקבוק אוזו. היוונים כבר אמרו את דברם, הם לא רוצים לעבוד, הם רוצים לחיות. לא חשוב כיצד יסתיים הסכסוך האירופי הזה – היוונים רוצים לשבת בצד, עם הרגלים בתוך המים, ולהתבונן, כמו פנסיונרים מהוגנים. יש להם את כל הנוף וכל התפאורה לחיים כאלה. חסר להם קצת כסף, אז מה? האם אני מקנא? האם אתה?
חיות מחמד במקום ילדים היוונים מסמנים לנו היכן עובר הקו הירוק באירופה ולאן זזים הגבולות. בעבור היוונים - הגרמנים וגם הצרפתים הם 'חופן דולרים', הם 'המתנחלים', מייצרים המון אבק ומרעישים בשדות עם רעשנים ולפידים בכל פעם שהארבה מסתער על האדמה הטובה. היוונים יוצאים בהמוניהם לפנסיה ואין להם נכדים במידה הנכונה. הם בדרך החוצה. גם היפניים - שבחרו לגדל חיות מחמד במקום ילדים. גם הטורקים. אנושות – זה כבר לא מה שחשבנו פעם.
האם היוונים מסמנים את קיצה המתקרב של אירופה המערבית, התרבותית, הנאורה? אם נאורות מסמנת סוף – אז מה הטעם בה? אירופה, למרות המדדים הטובים בבורסה, כבר לא צומחת מבפנים. יש תזוזה טקטונית של בני אנוש מאפריקה ומאסיה לתוכה. הילדים של אירופה, הדורות הבאים, הם אסייתיים, אפריקנים, ערבים, כורדים, טורקמניים, פקיסטניים ובעיקר מוסלמים.
בנוסף להסתערות ב'דרכי-שלום' של הגירה, הסתננות וייבוא-אישי, החלה גם מלחמה נוראה ורצחנית על התודעה. הטרור הקיצוני, ששום ראש ממשלה שפוי באירופה עדין לא מגדיר אותו כמוסלמי - עושה נפשות, תרתי משמע. מצד אחד מגייס את הנלהבים לשורותיו ובצד השני כורת ראשים של אויבים שאפילו לא יודעים שהם אויבים. כי ראשי הממשלה שלהם ממאנים להגדיר את עצמם כאויבים למשהו. אבל את יוון הם יחסלו כי המאבק נגד יוון הוא מאבק תרבותי ורוחני ועקרוני. ריפוי בשוק חשמלי – זה מה שהם מציעים ליוון. זו הייתה שיטת טיפול נאותה גם במשוגעים שאושפזו בתחילת המאה הקודמת. מאז האלקטרודה מגדירה אדם כמשוגע. נורמות לא משתנות במהירות, אלא משתכללות לאיטן. אירופה שהפקירה את צ'כוסלובקיה, את כל יהודייה – תפקיר גם את יוונייה. הכסף והעקרונות מדברים. הכסף תמיד מייצג את העקרונות – ולהפך.
זכור לי משורר נכבד, מקובל ומאיר בתוכנו שכתב משהו כמו, תעירו אותי כשהמלחמה תגיע לירקון... אולי אז הוא יחכוך בדעתו אם ראוי לו להצטרף ללוחמינו או להמריא מפה לכל הרוחות. זה מה שקורה עכשיו באירופה ויוון היא הירקון שלה.
סליחה שאני נשמע לכם ציני, בחיים המעשים אני סתם ר-ציני. אבל ייתכן שדאעש כרתו את ראש המילה הזאת מבלי שנחוש.
