בימים אלה אנו "חוגגים" שלושים שנה ליציאה מההיפר אינפלציה של המחצית הראשונה של שנות ה-80 במאה הקודמת. כיד הדמיון הטובה מציינים יודעי ח"ן שמצב ישראל אז היה גרוע ממצב יוון היום. האמת היא שלמרות המצב המאתגר אליו דרדרו ממשלות הליכוד את המשק הרי שאין להשוות בין שני המשקים. די אם נזכיר שב-1991 החלה המדינה לקלוט כ-מיליון עולים מברה"מ לשעבר. כמות זאת של עולים שהיוותה כ-21% מאוכלוסיית ישראל דאז והגיעה עם רכוש דל נקלטה בעוד ישראל לוותה כ-10 מיליארד דולר בערבות ממשלת ארה"ב. בדיעבד לא הזדקקה המדינה לערבויות אלה.העולים לא התגוררו במעברות. שלושים שנה לאחר מכן מדינת ישראל נמצאת במקום אחר. ממשק לווה הפכנו להיות למשק מלווה. המדינה צומחת בקצב נאה גם ללא תגליות הגז. כנראה שעם השכל בא גם המזל ונפל עלינו מן מהשמיים בדמות תגליות הגז. ויכוח צבורי נפתח בהקשר למתווה פעילות מונופול הגז. פרופסור שישינסקי מציין כנקודה חיובית במתווה שמחיר הגז בישראל לא יהיה גבוה ממחיר הגז המיוצא. תיאורטית הסכמה זו יכולה לשמש ניצרת ביטחון למחיר הגז בישראל אך לא היא. יש לדעת שמרכיב הובלת הגז הוא מאוד משמעותי לגבי מחירו בארץ היעד. לדוגמה: מפיקות הגז בישראל בנסיונן הנואל להגן על המחיר, 5.45 דולר, אותו הן גובות בישראל טוענות שהמחיר באירופה הוא 7.75 דולר. הן אינן מקפידות לציין שהמחיר כולל עלויות הבאה של הגז לארץ היעד. אם הן ייצאו את הגז לאירופה דרך מצרים כפי שהן מתכוונות הרי שיקבלו 2.75 דולר בעוד היתרה עד ל-7.25 דולר תוצא על הנזלתו, 4 דולר, של הגז והובלתו,1 דולר, לאירופה. במצב זה לא יהיה כדאי להן ליצא גז מאחר שהדבר יחייב אותן להוריד מחירים ללקוחות בישראל. במילים אחרות יצואן שייצא את הגז ישלם, בעקיפין, קנס על היצוא בגובה 2.75 דולר בדמות הוזלתו לשוק המקומי. מאותה הסיבה לתיאורים המופרכים בדבר האירנים שיציפו את השווקים בגז אין על מה להסתמך. גם הם יתקלו בעלויות ההובלה הפרוהיביטיביות בדיוק כמו כל יצואן נפט. כרגיל במקומותינו יש נטייה לסבך את תהליך המכר. במקום להיכנס למיתווה מורכב, ניתן היה לאמץ נוסחת מחיר לשוק המקומי שתוצמד למחיר באירופה פחות עלויות ההובלה לאירופה. במחירים הנוכחיים פירושו של דבר 2.75 דולר מחצית מהמחיר הנוכחי. משרד האנרגיה יפרסם מדי חודש את המחיר כפי שהדבר נעשה מזה שנים לגבי הדלק ואין חולק עליו. היה ולא, אנו צפויים לסכסוכים מתמידים עם המפיקים שינסו להוכיח שהמחיר לפיו הם מיצאים הוא גבוה מהידוע. קצת קשה להבין כיצד נתניהו חסיד תחרות השוק החופשי לא מאמץ נוסחה זו הנשענת על מחיר עולמי שהוא פרי תחרות בשוק החופשי. הוא הדין לגבי מחירים עתידיים אותם ניתן לקבע ל-5 השנים הבאות. סה"כ מדובר במשאב שיכול להקפיץ את המשק לצמיחה מהירה יותר. אין להסתפק בפופוליסטיקה שהוא אימץ בעבר כמו הטפה לאימוץ המודל, איפה הוא?, האירלנדי כזכור רק עתה יוצאת המדינה ממשבר חמור. מעבר לאימוץ מודל המחיר יש לסכם עם המונופול על אבני הדרך לתאריכי היעד של הפתוח. בהכירנו את התנהגות המונופול עד כה. התבטאות תשובה לגבי המדינה שאין לתת לה כסף אותו תבזבז, או נסיון השכנוע של ח"כ גפני לא לתמוך במיסוי הגז מאחר שכספי המיסוי לא יופנו לסקטור החרדי. השבוע אף טען יו"ר דלק קדוחים שחברת טבע מופלית לטובה ומקבלת שבע עשרה שנה של בלעדיות על מכירות הקופקסון. הוא שכח שענף התרופות הוא ענף בו פועלת רגולציה,בצדק, חריפה למרות השקעות עתק היכולות לרדת לטמיון. בנוסף לכך עבור תרופה כמו קופקסון אפשר לקבל פרס נובל בעוד על כריית הגז הוא יכול לקבל אולי ציון לשבח מנובל שותפו. היה ולא יעמדו באבני הדרך או אז על המדינה להתערב. אפשר לנסות להביא במקומם את סטטויל הנורווגית שהיא מפיקת נפט עולמית ענקית ומדורגת 11 בדרוג העולמי של מפיקי נפט. החברה מוחזקת 67% ע"י ממשלת נורווגיה. חברה זו הוקמה בזמנו כדי לטפל בהפקת נפט וגז שהתגלו ליד חופי נורווגיה מאחר שהממשלה נתקלה בבעיות דומות בהן נתקלת ממשלת ישראל. אחרית דבר, על ממשלת ישראל לדרוש מהמפיקים לכסות את עלויות האבטחה של אתרי הקידוח. אפשר לתאר את זעקות השבר של הקודחים על ניצול המדינה את המעמד המונופוליסטי שלה בקובעה מחיר מוגזם.