יש לא מעט חברי כנסת, בעיקר מהשמאל, הטומנים ראשיהם בחול ואינם מוכנים לראות את הסכנות החמורות הטמונות במסירת עזה וסביבתה לאש"ף.
הם טומנים ראשיהם בחול ואומרים: 'אנחנו מוכרחים לנסות, מוכרחים להחזיר את הרצועה לערבים', אבל אף אחד מהם אינו מוכן לדבר על מחיר הטעות.
אף אחד מהם אינו מביא בחשבון, כי צעד שנעשה אינו הפיך.
"האם נוכל אי-פעם לכבוש את עזה חזרה במקרה הצורך? אני לא מדבר על יכולת צבאית, אני מדבר פוליטית- עולמית, לעולם לא. הנשק העצום הנאגר היום בעזה, הוא אחד ממחסני הנשק המסוכנים ביותר עבורנו. ממאגר זה יסבלו אשקלון, נחל עוז והסביבה, ואנו לדאבוננו הרב, נצטרך לעמוד שוב על בימת הכנסת, ולהגיד בפעם המי יודע כמה: אמרנו לכם, ביקשנו מכם לחשוב מה יהיה מחיר הטעות, אתם לא שמעתם" - ח"כ לשעבר פיני בדש, 1994.
עד העברת האחריות לרשות הפלשתינית בנובמבר 2005 כחלק מתוכנית ההינתקות, היה מנוהל מעבר רפיח על-ידי ישראל. עשר שנים לאחר מכן, ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש), מאיים לכבוש את רצועת עזה ולשחררה מידי חמאס.
התקפות הטרור שביצעו מחבלי דאעש, באזור שיח' זוויד בצפון חצי-האי סיני, חיסולם של כ-64 חיילים מצריים וכמו-כן, תגבורות של הצבא המצרי אשר הגיעו לצפון סיני, ולא הצליחו לסיים מידית את אחת מפעולות הטרור העצומות שקרו באזור בשנים האחרונות, אם לא בכלל. מצב זה, בהחלט צריכים לעורר סיבה להיערכות ביטחונית אפשרית מצידה של ישראל.
דיווחים זרים מעידים כי התקפת הטרור הרצחנית בצפון סיני נועדה בין היתר, לסלול בצורה חלקה את הדרך של דאעש לאזור רפיח ורצועת עזה במטרה לשחררה משלטון החמאס, שעל-פי הגדרתם הדתית, ארגון זה אינו מכבד את חוקי השריעה האיסלאמית.
הצבא המצרי בחצי-האי סיני, למעשה סופג כשלונות כבר משנת 2011, התפוצצות צינור הגז המוביל לישראל ולירדן על-ידי ארגוני הגי'האד, פשיטות הטרור ומלחמות הגרילה מנחילים מכות פתע על הכוחות המצריים בשטח.
על-פי הסכמי השלום עם ישראל, המצרים מחויבים לכך שלא יהיו חיילים מצרים בתחומי סיני כשטח מפורז, כל שיכיל כוחות שיטור בלבד. סעיף הנ"ל שונה לאחר יישומה של תוכנית ההינתקות מעזה, ובתיקון להסכם נקבע שהצבא המצרי יפרוס כ-750 חיילים על ציר פילדלפי בין סיני לרצועת עזה.
הקמת גדר הביטחון לאורך הגבול בין ישראל למצרים מאז שנת 2010, שיועדה כביכול על-מנת למנוע את בעיית ההסתננות של מהגרי העבודה הזרים מאפריקה, אמורה לסכל בנוסף גם חדירת גורמי טרור לתחומי השטח הישראלי, מה שעלול להפנות את הדרך של דאעש למעבר רפיח, במידה ובמצרים לא ישכילו להשתלט על פעולות הארגון בתחומי סיני.
אמנם מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים הגבול בסיני שקט יחסית, כמו-כן עד הפיכת השלטון המצרי הקפידו במצרים לקיים את הסכם השלום בנוגע לפירוז סיני מכוחות צבא עד כמה שאפשר ובתיאום ביטחוני מול ישראל. עם זאת, לאורך הגבול ובעיקר לפני הקמת גדר הביטחון החדשה, קיימת היסטוריה של חדירות מבריחים, טרוריסטים ומסתננים, כך שכידוע לסמוך בשאננות על גורמי הביטחון המצריים בסיני לא מוביל בדיעבד לשקט ביטחוני מצידה של ישראל.
הדוגמה הטובה ביותר על גבול סיני לסיכול פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) מצידה של ישראל, התקיימה באוגוסט 2012, בו נערכה מתקפת טרור במפגש חוצה גבולות הכולל את ישראל, מצרים ורצועת עזה, במהלכה חדרו מחבלי גי'האד חמושים ועטויי חגורות נפץ לישראל בנגמ"ש שהושג לאחר תקיפת מוצב צבאי מצרי סמוך לגבול ורצח של כ-16 חיילים ששהו בו, מיד לאחר החדירה הושמד הנגמ"ש בחיסול אווירי, ובשילוב ירי קרקעי על-ידי כוחות צה"ל, .כל המחבלים חוסלו.
המהפכה של השלטון המצרי ב-2011, הביאה לכך שתגבור כוחות צבא מצרים, נעשה כל פעם באישור שקט של ישראל, ובשל חריגות מרמת נוכחות צבאית עליה חויבה מצרים בהסכמי השלום, הפתרון לפעולות הטרור לא ממש יעילות. למעשה הפתרון שמציגה מצרים בימים אלו לסיני, הוא הגברת המחסומים לאורך ציר החוף הצפוני בלבד.
מה שקורה בפועל הוא, שהקצונה הבכירה נשארת בבטחה במפקדות, ועל המחסומים מפקדים בקו הראשון מש"קים המסתתרים בנגמ"שים. יחידות המובחרות בצבא המצרי הכוללות נשק אמריקני חדש ומתקדם יחסית, שומרים ביטחונית אך ורק את קהיר וסביבתה.
לסיני מגיעות בעיקר יחידות מעמק הנילוס, בהן החיילים מחומשים בנגמ"שים ובטנקים ישנים מתוצרת ברית המועצות לשעבר, כך שבקלות חוליית ג'יהאד המאומנת בלוחמת טרור וגרילה, יכולה להשתלט על נגמ"ש מצרי ולשעוט הלאה.
בין הטרוריסטים מלבד דאעש, נכללים בסיני גם בדואים מקומיים, המתוגברים בצורה עולה מפעם לפעם באנשי האחים המוסלמים שמחפשים נקמה בשלטון הנשיא א-סיסי. מחבלים אלו, מכירים היטב את דרכי המדבר הרבה יותר טוב מהחיילים המצרים. נסוגים לאחר פיגוע במהירות ללב סיני ומוצאים מחסה במאהלי השבטים, לחיל-האוויר המצרי, קשה להתביית על מטרות אלו מכיוון שלאחר פיגוע טרור כלשהו, המחבלים נסוגים במהירות רבה לאזורי השבטים הבדואים המאוכלסים, ומסתתרים עד יעבור זעם.
מצב זה מחייב היערכות מחודשת של הצבא המצרי בסיני, אחרת המצב הנוכחי ימשיך ככל הנראה להוביל לאבדן חיילים נוספים, להתחזקות הטרור ובמצב הגרוע ביותר מבחינתה של מצרים, כיבוש סיני על-ידי דאעש. במידה ואוזלת היד המצרית בסיני תמשיך להתנהל, על ישראל להיות ערוכה לתרחיש בו דאעש וארגוני הטרור השותפים להם, יגיעו לאיום ממשי על רצועת עזה.
